Loading AI tools
רופא ווירולוג יהודי-אמריקאי, מפתח החיסון כנגד שיתוק ילדים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יונה אדוארד סאלק (באנגלית: Jonas Edward Salk - ג'ונאס סוֹלק; 28 באוקטובר 1914, ח' בחשון תרע"ה – 23 ביוני 1995, כ"ה בסיוון תשנ"ה) היה רופא ווירולוג יהודי-אמריקאי. פיתח את החיסון המוצלח הראשון כנגד שיתוק ילדים הנגרם על ידי נגיף הפוליו.
 | |
| יונה אדוארד סאלק, 28 במאי 1959 | |
| לידה |
28 באוקטובר 1914 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
23 ביוני 1995 (בגיל 80) לה חויה, ארצות הברית |
| שם לידה |
Jonas Salk |
| ענף מדעי | וירולוגיה |
| מקום מגורים |
ניו יורק, קליפורניה,  ארצות הברית |
| מקום קבורה |
לוס אנג'לס |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
תומאס פרנסיס הבן |
| מוסדות |
אוניברסיטת פיטסבורג |
| תלמידי דוקטורט |
רוברט לאנזה |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
פרנסואז ז'ילו (1970–23 ביוני 1995) |
| צאצאים |
Peter L. Salk, Darrell Salk, Jonathan Salk |
| תרומות עיקריות | |
| ממציא החיסון נגד פוליו | |
| חתימה |
 |
  | |
סאלק נולד בניו יורק ב-28 באוקטובר 1914 לדורה ודניאל סאלק. אביו היגר מאוקמרגה בליטא ואמו ממינסק. היו לו שני אחים צעירים, הרמן ולי. כשהיה סאלק בן 13, החל ללמוד בתיכון טאונסנד האריס, בית ספר ציבורי לתלמידים מחוננים. את התיכון סיים בגיל 15, והחל ללמוד בסיטי קולג' של ניו יורק. בשנת 1934 קיבל תואר ראשון בכימיה. כילד לא התעניין סאלק ברפואה ואף חשב לפתח קריירה כעורך דין, אך בעידודה של אימו פנה ללמוד רפואה. בקולג' פגש את אשתו לעתיד, דונה לינדסי קאלפין, לה נישא ב-9 ביוני 1939. לזוג נולדו שלושה ילדים: פיטר, דארל וג'ונתן.
לאחר סיום הלימודים בקולג', נרשם סאלק ללימודי רפואה באוניברסיטת ניו יורק. במהלך שנות לימודיו שם עבד כטכנאי מעבדה, ובחופשות הקיץ עבד כמדריך במחנה. במהלך לימודיו באוניברסיטה, החליט סאלק שהוא אינו רוצה לעסוק ברפואה, אלא להתעמק במחקר. הוא החל ללמוד ביוכימיה ובקטריולוגיה. לדבריו, רצה לעזור לאנושות בכלל, ולא רק למטופלים מזדמנים.
לאחר שסיים את לימודיו עבד בבית הספר לרפואה "מאונט סיני" שבעיר ניו יורק. לאחר שסיים את ההתמחות שלו שם, ניסה להשיג משרת מחקר קבועה, אך גילה שמקומות עבודה רבים נסגרו בפניו בשל זהותו היהודית. הוא גם לא התקבל לעבודה במאונט סיני, בשל המדיניות ששררה שם שלא להעסיק מתמחים מהמקום. כמוצא אחרון, פנה אל ידידו ד"ר תומאס פרנסיס, וזה הזמין את סאלק לעבוד איתו באוניברסיטת מישיגן, שם פיתחו חיסון כנגד שפעת.
בשנת 1947, קיבל סאלק הצעת עבודה מאוניברסיטת פיטסבורג. סאלק עבר לשם והמשיך במחקרו על חיסונים כנגד שפעת.
בתחילת המאה העשרים, התפרצו בארצות הברית מגפות פוליו, וילדים רבים נלקחו להסגר מחשש שהם מדבקים. קרובי משפחתם של אותם ילדים לא הורשו ללכת ללוויות שלהם במקרה ומתו בבית החולים. המחלה הלכה והתפשטה, ופגעה בעשרות אלפי בני אדם מדי שנה. בשנת 1938, הנשיא פרנקלין רוזוולט, שאובחן כנכה בשל פוליו ייסד את הקרן הלאומית לשיתוק ילדים, שמימנה פיתוח חיסון כנגד המחלה.[1] הפחד הציבורי מפוליו סייע לקרן להשיג תרומת נרחבות לצורך מחקרי חיסון, אך המחקרים הובילו למבוי סתום. הניסויים היו מסוכנים וחסרי תועלת מעשית. מחלת הפוליו בלבלה חוקרים רבים במשך שנים רבות, ולקח זמן רב לגלות כיצד הנגיף חודר לגוף והיכן הוא מתמקם.
בשנת 1948 פנה הארי וויבר, מנהל מחקר בקרן הלאומית לשיתוק ילדים, ליונה סאלק, וביקש ממנו להצטרף למאבק נגד פוליו ולהוביל מחקר שיאשר את מספר סוגי הפוליו הקיימים. באותו הזמן היו שלושה סוגים של פוליו ידועים למדע, והקרן רצתה לקבוע את המספר המדויק. אף על פי שהמחקר היה צפוי להיות משעמם וטרחני, הוצעה לסאלק מעבדה גדולה יותר מזאת שהייתה ברשותו, יחד עם הבטחה שכל המתקנים יישארו אצלו לאחר סיום המחקר. סאלק ענה להצעה בחיוב.
סאלק הצליח לפתח חיסון נגד מחלת שיתוק ילדים. זריקת החיסון שפיתח סאלק נוסתה לראשונה בקופים ולאחר מכן בחולים במכון ווטסון שכבר לקו בשיתוק כתוצאה מפוליו. לאחר מכן ניתן התרכיב למתנדבים בריאים, לרבות סאלק, אנשי צוות המעבדה, אשתו וילדיהם. המתנדבים פיתחו נוגדנים כנגד הפוליו ואיש מהם לא סבל מתגובה שלילית לחיסון. על מנת לזכות באמון הציבור, הכריז סאלק כי אשתו ושלושת בניו היו מבין המתנדבים הראשונים לניסוי, וכי הוא אישית יהיה אחראי על כל תוצאה של הניסוי. במהלך השנים 1952 עד 1955 בדק סאלק את החיסון על כמיליון ילדים. כל משתתפי הניסוי פיתחו נוגדנים כנגד פוליו, ואיש מהם לא פיתח תסמינים מסוכנים. החיסון הוכרז כבטוח לשימוש ב-12 באפריל 1955, יום השנה למותו של רוזוולט.
החדשות על החיסון הוכרזו בחגיגיות בערוצי הרדיו והטלוויזיה, וברחבי ארצות הברית פרצו חגיגות ספונטניות. כבר למחרת היום פוליטיקאים רבים שגרו לסאלק מדליות וכרטיסי ברכה והזמינו אותו לטקסי הוקרה. סאלק זכה במספר רב של כיבודים, תארים ומדליות, ואוניברסיטת ניו יורק יצרה על שמו מלגה לסטודנטים לרפואה. אולפני הסרטים נלחמו על זכויות ליצירת סרט קולנוע על חייו של סאלק. סאלק עצמו סלד מהפרסום הרב לו זכה, וניסה לשמור על פרטיותו.
סאלק החליט שלא לרשום פטנט על החיסון שלו אלא לשחרר אותו לנחלת הכלל. כאשר נשאל בבעלות מי הפטנט לחיסון, השיב: "ובכן, האנשים - אני חושב. אין פטנט. אפשר לרשום פטנט על השמש?". על פי חישוב שנעשה מאוחר יותר, החיסון יכול היה להכניס 7 מיליארד דולר אם היה מוגן בפטנט. סאלק ערך קמפיין עבור הפיכת החיסון לחיסון חובה, בטענתו כי בריאות הציבור היא עניין של "מחויבות מוסרית", והחיסון הופץ במהירות ברחבי ארצות הברית ולאחר מכן ברחבי העולם כולו. במהלך העשורים הבאים, מוגרה מחלת הפוליו בשיטתיות ברחבי העולם, למעט מספר מדינות שהתנגדו לחיסון, כגון ניגריה והודו.
ב-1962 עזב סאלק את אוניברסיטת פיטסבורג ופתח את מכון סאלק למחקרים ביולוגיים בלה הויה, קליפורניה. הנושא העיקרי של המחקר במכון היה ביולוגיה מולקולרית וגנטיקה. הצוות הראשון הכיל חברים מכובדים רבים כמו יעקב ברנובסקי ופרנסיס קריק. סאלק ניהל את המכון עד לפרישתו.
ב-1968 התגרש מאשתו הראשונה, וב-1970 נשא לאישה את פרנסואז ג'ילו, אמנית שהייתה בת הזוג ואם ילדיו של פאבלו פיקאסו. הוא נפטר מאי ספיקת לב בגיל 80.
במהלך חייו זכה סאלק לפרסים רבים ביניהם: מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני (1956), פרס לסקר (1956), הפרס על שם ג'ווהרלל נהרו (1975) ומדליית החירות הנשיאותית (1977). על שמו נקראו רחובות ברמת גן, חולון ובאשדוד.
ב-28 באוקטובר 2014 הושק לרגל יום הולדתו ה-100 גוגל דודל.[2]
תקווה לקרבנות הפוליו, בארכיון הסרטונים של Associated Press, אפריל 1955 
יונה סאלק (1914-1995), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
