יומנרי

יומנרי (באנגלית: Yeomanry) הם יחידות מילואים של הצבא הבריטי אשר היסטורית שימשו כרגימנטים של מתנדבים רכובים.

יחידות היומנרי נוסדו בסוף המאה ה-18 ככוח הגנה מקומי ברחבי בריטניה מחשש לפלישה צרפתית. הן התבססו על בעלי אדמות ואצילים מקומיים שהקימו ומימנו את הרגימנטים. בשנים הראשונות רגימנטי יומנרי שימשו גם ככוח שיטור אזרחי שפעל לדיכוי מרידות. בהמשך המאה ה-19 הם הפכו בעיקר ליחידות עתודה לצבא הבריטי וכמסלול לבעלי ממון ואצולה זעירה לקבל מעט יוקרה ומעמד מהיותם קצינים.

היומנרי לא היו אמורים לשרת מחוץ לבריטניה. עם זאת, במלחמת הבורים השנייה ובשתי מלחמות העולם יחידות יומנרי התנדבו ונשלחו לחזית. מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, יחידות היומנרי הן חלק מצבא המילואים של הצבא הבריטי עם ארבעה רגימנטים משוריינים ועוד מספר יחידות הפזורות ברגימנטי קשר, תותחנים, הנדסה ועוד.

בשנות ה-90 של המאה ה-18, בעקבות המהפכה הצרפתית ועלייתו של נפוליאון בונפרטה, התגבר חשש מפני פלישה לבריטניה. משום כך הוקמו מספר יחידות מתנדבים רכובות באזורים שונים בבריטניה, אלו נוסדו סביב בעלי אדמות עם מספיק ממון לגייס ולספק יחידה שכזאת.

במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19, נעשה שימוש נרחב ברגימנטי יומנרי לסיוע במשימות שיטור וכדי לדכא מהומות והפרות סדר אזרחיות, בהם גם טבח פיטרלו. עם התבססות והתפתחות כוחות המשטרה בבריטניה, יחידות היומנרי נותרו בתפקיד הגנה ובנוסף, ב-1827 פורקו מספר רגימנטים עקב הירידה בצורך בהם. בעת הזו היו רשומים 22 רגימנטים שזכו למימון מסוים מהרשויות ועוד 16 רגימנטים במימון עצמי.

במשך שלושים השנים הבאות, כוח היומנרי נשמר כעתודה לחיל הפרשים הסדיר בתוך בריטניה. קשיי גיוס הביאו לרצון לפירוק הכוח כולו ב-1870, אך במקום זאת ננקטו צעדים בשנה שלאחר מכן לשיפור יעילותו. אלה כללו דרישות שחיילים בודדים ישתתפו במספר מינימלי של תרגילים בשנה בתמורה לקצבת "שירות קבוע", ושיחידות יישמרו במצבה מסוימת. קציני יומנרי ומדריכים נדרשו לעבור הכשרה מוסדרת ושר החוץ למלחמה קיבל לידיו את האחריות על הכוח, מידי הלורדים המקומיים. בעוד שרפורמות אלו שיפרו את המקצועיות של כוח היומנרי, מספרי המשרתים נותרו נמוכים עם רק 10,617 ב-1881. במהלך מלחמת הבורים השנייה, הוקמו פלוגות יומרי לשירות מעבר לים כחלק מרגימנט '''יומנרי הקיסרי'''. בשנת 1901, כל רגימנטי היומנרי כונו "רגימנטי יומנרי קיסרי" ואורגנו מחדש. בשנת 1908 נוצר הכוח הטריטוריאלי, יחידות היומנרי הפכו לזרוע הפרשים שלו, במקביל התואר "קיסרי" ירד משם הרגימנטים. ערב מלחמת העולם הראשונה היו 55 רגימנטי יומנרי (כאשר שניים נוספים הוקמו באוגוסט 1914), כל אחד הורכב מארבע אסקדרונים ולא שלוש כנהוג ברגימנטי הפרשים הרגילים. רגימנטים אלה גובשו לכדי חטיבות רכובות או הוקצו כחיל פרשים אוגדתי.

לאחר המלחמה, הכוח הטריטוריאלי פורק ולאחר מכן עבר רפורמה וסומן מחדש כצבא הטריטוריאלי. רק 14 רגימנטים שמרו על סוסיהם, בעוד שהאחרים הומרו לפלוגות משוריינים, ארטילריה, מהנדסים או קשר. ערב מלחמת העולם השנייה ב-1939 הוכפל הצבא הטריטוריאלי, מה שהוביל לפיצול רגימנטים מסוימים. הגדוד הרכוב האחרון (היורקשייר דרגונים של המלכה) הוסב גם הוא לרגימנט שריון במרץ 1942, בנוסף, מתנדבי יומנרי שירתו בקבוצת המדבר ארוכת הטווח בין 1940 ל-1943 כחלק מ-"סיירת Y". ^[1]

לאחר המלחמה הצבא הטריטוריאלי צומצם משמעותית ב-1957 ושוב ב-1961, מה שהוביל למיזוג של מספר רגימנטי יומנרי. ב-1967 הוקמה העתודה המתנדבת הטריטוריאלית והצבאית; כל רגימנטי הצבא הקיימים צומצמו ליחידות משנה ברמת אסקדרון, פלוגה או סוללה.