יום הנכבה
היום השנתי לציון הנכבה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יום הנכבה (בערבית: يوم النكبة; "נכבה" בערבית משמעותה "אסון") הוא היום השנתי לציון הנכבה. רוב הפלסטינים מציינים את "יום הנכבה" ב-15 במאי, אולם הפלסטינים בישראל (ערביי ישראל) בוחרים לציינו ביום העצמאות (החל בתאריך העברי ה' באייר), הן משום שמדובר ביום שבתון והן כדי לעורר את התעניינות התקשורת שמסקרת את אירועי יום העצמאות, וזאת לצד ציונו ב-15 במאי[1][2]. סיבה נוספת היא כיוון שבזמן הממשל הצבאי על ערביי ישראל, בין השנים 1948 –1966, אסור היה לערבים לצאת מתחומי מגורם משך כל השנה (למעט אישורים לצורך עבודה), למעט ביום העצמאות - בו הותר להם לנוע לאן שיחפצו. היתר זה נוצל, בין השאר, לצורך ביקור של אלה מהם שהיו נפקדים נוכחים בכפריהם שנחרבו, לשימור זכר מקומות היישוב ולהנחלת המורשת לדור הצעיר[3].
עבור הפלסטינים זה היום שמציין את החרבת היישובים הערבים וגירוש יושביהם בעקבות הכרזת העצמאות הישראלית ב-1948[4]. את היום החל לציין באופן רשמי, יושב ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת ב-1998.