יהדות בולגריה
הקהילה היהודית בבולגריה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יהדות בולגריה היא קהילה יהודית מרובת קהלים, המתקיימת באזור בולגריה מהמאה ה־2 ועד ימינו. ב־1945 הגיעה הקהילה לשיא גודלה ומנתה 49,172 תושבים.
בית הכנסת בסופיה שנחנך על ידי הקהילה הספרדית ב־1909 ונבנה בסגנון "נאו־מורי" | |
אוכלוסייה | |
---|---|
כ־5,500 בבולגריה, 59,072 יהודים עלו לישראל מבולגריה מ־1895 ועד 2000 | |
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
ישראל, בולגריה | |
שפות | |
עברית, בולגרית, לאדינו | |
דת | |
יהדות |
ראשוני היהודים בבולגריה היו הרומניוטים. עדויות לקהילות מתקופת הקיסרות הרומית נמצאו בכפר גיגן ובערים פלובדיב וקיוסטנדיל. בתקופת האימפריה הבולגרית הראשונה (681–1018) שימשו יהודי בולגריה מתווכים מול ממלכת הכוזרים, ובתקופת האימפריה הבולגרית השנייה (1185–1422) נהנו מחופש פולחן ועיסוקים חסרי תקדים באירופה של ימי הביניים. בשלהי המאה ה־14 הגיעו לאזור בולגריה מגורשים מממלכת הונגריה ובמהלך המאה ה־15 הגיעו לשטחה מגורשים גם מצרפת ומבוואריה. בשלהי המאה ה־15 הגיעו לשטחי האימפריה העות'מאנית, ובכלל זה לבולגריה, מגורשי ספרד ופורטוגל בהזמנת הסולטאן העות'מאני באיזיט השני. יהודי ספרד, שהיו אוריינים רב־לשוניים והיו בהם סוחרים ואומנים, השתלבו במערכת הכלכלית העות'מאנית ושגשגו. בעבר היה מקובל לחשוב כי בשל גודלה של הקהילה הספרדית נטמעו בה בהדרגה בני קהילות הרומניוטים, האשכנזים והיהודים מהונגריה. הרעה הדרגתית אך משמעותית חלה במצבם הכלכלי של יהודי בולגריה בשל מלחמות רבות אשר פרצו באזור בעקבות שקיעתה ההדרגתית של האימפריה העות'מאנית. אל שטחי בולגריה הגיעו פליטים יהודים רבים שנמלטו בעקבות נסיגת הצבא העות'מאני מהשטחים שאיבדו העות'מאנים באירופה.
ב־1878, לאחר המלחמה העות'מאנית–רוסית, זכתה נסיכות בולגריה בעצמאות בפועל, מתוקף החלטות קונגרס ברלין. החוקה הבולגרית החדשה הבטיחה זכויות נרחבות למיעוטים בנסיכות והקהילה מינתה רב ראשי שהובא מחוץ לגבולות בולגריה וניהלה את הקהילות ביישובים השונים באמצעות קונסיסטוריה מרכזית. לאחר עצמאות בולגריה התבססה מערכת החינוך היהודית באמצעות בתי הספר של רשת כל ישראל חברים ובמקביל הוחל בהקמתם של בתי ספר קהילתיים. התמורות בציבוריות היהודית כללו תהליך חילון, בדומה ליהדות באירופה בכללה, והנהגות הקהילות היהודיות הוחלפו בהתאם לכך. בשלהי המאה ה־19 החלה פעילות ציונית בבולגריה אשר השפיעה על עלייה לארץ ישראל. בני הקהילה היו שותפים להתיישבות בחורן (ראו: ניסיונות ההתיישבות היהודית בחורן), הקימו את המושבה בהר טוב ונמנו עם מקימי המושבה יבנאל. ב־1898 נוסדה בבולגריה שלוחה של ההסתדרות הציונית. דיון ציבורי סוער התעורר בשל התבססותו הרחבה של הרעיון הציוני בציבוריות היהודית והצית מאבק על השליטה ברחוב היהודי בין ניצי התנועה הציונית, נכבדי המשפחות העשירות שכונו נוֹטָאבֶּלִים וממסד הרבנות הראשית בראשות הרב מרדכי אהרנפרייז. במקביל התחולל מאבק על דמותו של החינוך היהודי בבולגריה בין מוסדות החינוך הקהילתיים שנשלטו על ידי התנועה הציונית לבין ראשי כל ישראל חברים (כי"ח). כל המאבקים הוכרעו לבסוף לטובת התנועה הציונית, ורשת כי"ח עזבה את בולגריה.
בראשית המאה ה־20 חיו בבולגריה 33,307 יהודים אשר השתייכו ל־34 קהילות מאורגנות. לאחר תבוסת בולגריה במלחמת העולם הראשונה, פרץ במדינה משבר כלכלי וחברתי חריף אשר לווה בהגירה פנימית אל הערים הגדולות ככלל ואל סופיה בעיקר. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בבולגריה כ־48,000 יהודים – יותר ממחציתם בבירה סופיה. במהלך מלחמת העולם השנייה נרדפו יהודי בולגריה על ידי השלטון הבולגרי והיו כפופים לחוק להגנת האומה שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג. כ־9,000 גברים יהודים נשלחו לעבודות כפייה. בולגריה, שהייתה בעלת בריתה של גרמניה הנאצית, חתמה על ההסכם התלת־צדדי והוורמאכט נכנס למדינה ללא קרב והתקבל בהתלהבות על ידי תושבי בולגריה.[1] הגרמנים השתמשו באדמת בולגריה כבסיס יציאה לכיבוש יוון ויוגוסלביה.
חודש מרץ 1943 היה הגורלי בתולדות הקהילה. ב־10 במרץ נכשל ניסיון גירושם למחנות ההשמדה של לפחות 6,365 מיהודי "בולגריה הישנה" בעקבות מאבק עיקש שניהלו ראשי הקהילות השונות בסיועם של קומץ תומכים – פוליטיקאים וראשי הכנסייה הבולגרית. במקביל, גירשו הבולגרים לטרבלינקה את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה הווארדארית ופירוט. במאי גורשו כ־19,000 מיהודי סופיה לערי השדה ובהמשך גורשו גם מאות יהודים לערים מרכזיות נוספות. לאחר תום המלחמה חודשה הפעילות הציונית במדינה. העלייה התחדשה גם היא בהדרגה תוך מאבק איתנים על השליטה ברחוב היהודי בין הציונים לקומוניסטים היהודים. תהליך העלייה הואץ לאחר הקמת מדינת ישראל בסיוע השלטונות הקומוניסטיים ומרבית בני הקהילה עזבו את בולגריה. ב־2022 התגוררו בבולגריה כ־5,500 יהודים.