Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טֶרָסָה, או מדרגה חקלאית, היא שיטה לעיבוד חקלאי של קרקע בצלעי הרים וגבעות. מי הגשמים יורדים מההר, עוברים ממדרגה למדרגה, וכך משקים את כל הגידולים שבטרסות.
לצורת חקלאות זו שלוש סיבות עיקריות.
במדרונות הרים תלולים, הקרקע עלולה להיסחף מטה עם מי הגשמים. במטרה למנוע את הסחף, באזורים הרריים רבים ברחבי העולם בנו התושבים שורות של מדרגות בהר. הם סיקלו אבנים מהמדרון והשתמשו בהן כדי ליצור שורות של מדרגות בבנייה יבשה. הבנייה היבשה מאבני גוויל הייתה זולה במיוחד וכן אפשרה את חלחול המים ברווחים שבין האבנים. אי הצטברות מים חשובה כדי למנוע את התמוטטות המדרגה. את הגידולים החקלאיים פורסים על פי קווי גובה טופוגרפי ושיפוע הקרקע. בהתאם לאפשרות להכניס מיכון או בעלי חיים לחלקה ולרוב ינצלו את המדרגות עד המקום בו ניתן לבצע עיבוד חקלאי לגידולים עוצרי סחף (גידולי שורש ועצי פרי) או גידול אורז. המרחב שמעל שטח העיבוד ישמש למרעה.
לרוב, החקלאים מעבדים את חלקות האדמה הקטנות שהתקבלו בעבודת ידיים אם כי יש מקומות בעולם בהם נעשה שימוש בבהמות משק לצורך עיבוד זה, ובאירופה נעשה שימוש ב"אגריה" שהוא כלי ממוכן לעיבוד חקלאי בעל שני גלגלים המוחזק בידית הפעלה. היבולים מהחלקות הקטנות לא מרובים, אך מספיקים לצורכי החקלאי ומשפחתו. לכן, שיטת הטרסות מתאימה יותר למשק אוטרקי ולא תמיד ניתנת לשימוש במשק חקלאי מודרני.
בשל צורת בנייתה, מדרגה חקלאית יכולה להשתמר זמן ארוך ללא תחזוקה שלה. כך, במקומות רבים בהרי ישראל קיימים עד היום שרידי מדרגות חקלאיות. בכפרים ערביים מסוימים בארץ קיימות מדרגות חקלאיות המעובדות גם כיום.
טרסות חקלאיות קדומות הבנויות אבן מאפיינות את אזור ההר בחבל הים תיכוני בישראל. הקמת המבנים ההנדסיים הללו שינתה לחלוטין את אופיו הטבעי של האזור והפכה שטחי טרשים וחורש לשטחים מעובדים אגב השקעת עבודה עצומה. הפיכת חלקים נרחבים של מורדות ההרים לשטחי חקלאות העלתה את כושר הנשיאה של האזורים ההרריים ואפשרה את התפתחותם של כפרים ואף ערים במרחב ההררי.[1] על פי הערכתו של צבי רון, טרסות מכסות כ-56% מהשטחים הפתוחים באזור הרי ירושלים.[2]
על אף היקפן הרחב של הטרסות, טרם התגבשה תמימות דעים באשר לתאריך בנייתן. פינקלשטיין הציע שראשיתן כבר בתקופת הברונזה התיכונה בארץ ישראל; טרסות מתקופה זו התגלו גם בצפון מזרח עבר הירדן. חוקרים אחרים הציעו כי הטרסות, בחלקן או ברובן, מקורן בתקופת הברזל שהיא תקופת המקרא. לפי מחקרם של גיבסון ואדלשטיין, הטרסות באזור ח'רבת א-ראס נבנו בתקופת הברזל ב' (ימי ממלכת יהודה), בעוד הטרסות בעין יעל נבנו בימי הבית השני ובתקופה הרומית. גיבסון סבור כי לא הייתה פריסה נרחבת של טרסות לפני המאה ה-8 לפנה"ס. לפי ד"ר ג'ון זליגמן מרשות העתיקות, הטרסות הגיעו לשיא התפשטותן בתקופה הרומית והביזנטית.[2] יומני דרך מהתקופה העות'מאנית מספקים עדות לכך שבאותה התקופה טרסות רבות כבר היו הרוסות ונטושות. בשנת 2014 פורסם מחקר על הטרסות ברמת רחל שנעשה בשיטת ה-OLS, המאפשרת למדוד את המועד האחרון שבו גרגרי הקוורץ שבחומר מסוים נחשפו לאור השמש. רוב הדגימות במחקר זה תוארכו לתקופה הממלוכית והעות'מאנית,[3][4] אך לא ברור אם שיטה זו מאפשרת להבחין בין מועד בניית הטרסות לבין תיקונן ושיקומן בתקופות מאוחרות יותר, שאולי השפיעו גם כן על חשיפת גרגרי האבן לאור.[2]
באדריכלות, טרסה היא מעין מרפסת רחבת ידיים שרצפתה מהווה את תקרת הקומה שמתחתיה. טרסות כצורה אדריכלית נמצאות על פי רוב בדירות גג ובמבנים מדורגים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.