טונדו (אמנות)

טוֹנְדוֹ (באיטלקית: Tondo, ברבים: Tondi, קרי טוֹנְדִי) הוא מונח מימי הרנסאנס ליצירת אמנות עגולה, לרוב ציור או פסל. המילה נגזרת מהמילה האיטלקית rotondo שמשמעותה "עגול". המונח בדרך כלל אינו משמש לציורים עגולים קטנים, אלא רק לאלו שקוטרם לפחות כ-60 ס"מ, ועל כן לא כולל מיניאטורות דיוקן עגולות רבות.

אמנים יצרו טונדי מאז ימי יוון העתיקה. ציורים מעגליים במרכז האגרטלים המצוירים של אותה תקופה ובחלק הפנימי של כוס היין הנמוכה המכונה קיליקס, ידועים בשם טונדי. הרקע בדרך כלל אחיד ולא חשוב. בעוד שבציורי טונדו הוא יכול להיות מתואר, בתבליטי ובגילופי טונדו הרקע לא נראה.

אף על פי שטונדו הרנסאנס הקדום ביותר הוא בורגונדי (פיאטה מאת ז'אן מלואל, שנוצרה בין השנים 1400–1415, ומוצגת במוזיאון הלובר), הטונדו הפך לאופנתי בפירנצה של המאה ה-15, שם ייתכן שהוא התפתח מ"דסקו דה פרטו" (אנ') (מגשי לידה) קטנים יותר.

הטונדו שימש גם כאלמנט עיצובי באדריכלות הרנסאנס, בגמלון של מבנים או או מתחת לקשתות חצי עגולות, שבנייתן חודשה במאה ה-15.

סנדרו בוטיצ'לי צייר דוגמאות רבות, גם מדונות וגם סצנות סיפוריות. למשל מדונה דל מגניפיקט ו"מדונה דלה מלגרנה" (אנ') המוצגות בגלריית אופיצי.^[1]
מיכלאנג'לו יצר מספר קומפוזיציות, כולל טונדו דוני המוצגת בגלריית אופיצי,^[2] ו"טונדו טדאי" (אנ'), המוצגת באקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון.
רפאל יצר את מדונה דלה סגג'ולה, המוצגת בפאלאצו פיטי בפירנצה.
פרנצ'סקו סלביאטי יצר ארבעה טונדי עבור עונות השנה בעיגולים שבין הספנדרלים בקפלת קיגי ברומא.
אנדראה דלה רוביה ובני משפחתו האחרים יצרו טונדי טרקוטה מזוגגים שלעיתים קרובות היו ממוסגרים בזר של פירות ועלים ונועדו לקיבוע על קירות סטוקו. באוספדלה דלי אינוצ'נטי בפירנצה, שתוכנן בידי פיליפו ברונלסקי, סיפק דלה רוביה טונדי המציגים תינוקות בחיתולים עם רקע כחול רגיל שהוצבו בספנדרלים של הקשתות.