טומאר

**טומר קלין**
**Tomar**
סמל טומאר סמל טומאר	דגל טומאר דגל טומאר
מדינה	פורטוגל
מחוז	מרכז (Centro), תת-אזור (Médio Tejo)
נפה	סנטרם (Santarém)
שטח	352 קמ"ר
גובה	75 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	40,677 (2011)
קואורדינטות	39°36′N 8°25′W
אזור זמן	UTC+0
	http://www.cm-tomar.pt/
אתר מורשת עולמית
	מנזר הצלוב בטומאר
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1983, לפי קריטריונים 1, 6
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פורטוגל רגילה) ליסבון פורטו בראגה סטובל קוימברה לייריה פארו אבורה ספרד האוקיינוס; האטלנטי; טומאר

טומאר (פורטוגזית: Tomar) היא עיר במרכז פורטוגל שהתפרסמה בזכות מנזר מסדר הצלוב בטומאר (פורטוגזית: Convento de Cristo) שהוכרז ב-1983, על ידי אונסק"ו, כאתר מורשת עולמית.

Thumb — הכנסייה העגולה, מנזר הצלוב בטומאר

עובדות מהירות מדינה, מחוז ...

סגירה

טומאר נמצאת במרכז פורטוגל, 116 קילומטרים צפונית לליסבון ו-172 קילומטרים דרומית לפורטו.

בטומאר התקיים יישוב מאז התקופה הרומית. בשנת 1159, לאחר סילוק המוסלמים במהלך הרקונקיסטה של פורטוגל, ניתן האזור למסדר הטמפלרים. הם אלו שבשנת 1160 החלו בבניית המבצר והמנזר, כחלק מקו ההגנה כנגד התקפות המוסלמים. בהמשך הפכה טומאר למרכז הפורטוגלי של הטמפלרים. ב-1314, כאשר האפיפיור קלמנס החמישי חיסל את מסדר הטמפלרים, המסדר המשיך לפעול ולשגשג בפורטוגל תחת שם חדש מסדר הצלוב. אחד מראשי המסדר הבולטים ביותר היה אנריקה הספן, שעמד בראשו בין 1417 עד למותו ב-1460. אנריקה היה אחד מאלה שהניעו את המשלחות הפורטוגליות הראשונות בעידן התגליות. אנשי המסדר שבטומאר היו הממונים על המשלחות עד 1514. העושר שנצבר ממשלחות אלו איפשר את פיתוח העיר והתרחבותה.

נראה שקהילה יהודית התקיימה בטומאר כבר בתחילת המאה ה-14^[1]. במחצית המאה ה-15, האסטרונום היהודי רבי אברהם בן שמואל זכות פעל תקופה מסוימת אצל אבירי מסדר הצלוב, בטירה של טומאר^[2]. בעקבות גירוש ספרד הגיעו יהודים רבים לטומאר והפכו למיעוט משמעותי בעיר. בהיותם בעלי מלאכה וסוחרים הם העשירו את העיר בתחומי פעילות חדשים. יש החושבים שתרומתם הייתה משמעותית להצלחת המסחר עם המושבות החדשות. אולם כבר ב-1497 שונתה המדיניות והיהודים אולצו להמיר את דתם. רבים מהם המשיכו לחיות בזהות כפולה כאנוסים, אחרים הצליחו לעזוב את פורטוגל.

בית הכנסת בטומאר נבנה במחצית המאה ה-15, ומוקם בלב מה שהיה הרובע היהודי. בית הכנסת חדל לתפקד ב-1497. הבניין עבר גלגולים שונים, עד שבשנת 1921 הוכר כמונומנט לאומי. ב-1939 הבניין שופץ ושומר כמוזיאון.