חשיש
תוצר של צמח הקנאביס / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חַשִׁישׁ (מערבית: حشيش) הוא תוצר של צמח הקנאביס. החשיש נעשה על ידי דחיסה של חלקים שונים בצמח הקנאביס ובפרט חלקים עם כמות טריכומות גבוהה.[1]
הטריכומות הן שערות קטנות העשויות בלוטות ומכילות את שרף הצמח המופיע על העלים והגבעולים של הצמח. בדרך כלל הן מכילות את התרכבות THC, המרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי בצמח הקנאביס. זנים מסוימים של קנאביס מגודלים במיוחד בשל היכולת שלהם לייצר כמות גדולה של טריכומות ולכן נקראים "צמחי חשיש".
לחשיש יש היסטוריה ארוכה של שימוש במדינות כמו אפגניסטן, מרוקו, מצרים, פקיסטן, הודו, נפאל, איראן ולבנון.[2] עדויות לקיומו של חשיש נמצאו ב-0 עד 100 לספירה, בקרב שומרונים ורומאים. החשיש הוזכר גם בטקסטים ערביים, הינדים ובתלמוד. החשיש התפרסם בעת המודרנית רק לאחר ייצור והפצה של "חשיש אפגני" בשנות ה-70.[2] ב-1995, החלו לייצר חשיש גם במדינות המערב, ביניהם הולנד.
החשיש הוא מוצק, המגיע ברמות קשיות וגמישות שונות, ומתרכך תחת חום. צבעו נע בין חום אדמדם לשחור. הוא יכול גם להיות זהוב או ירקרק אם הוא מכיל חלקי צמח מיותרים. בין צרכני החשיש בישראל נהוג לעשן אותו לרוב במקטרות מים (באנגים) (במעורבב או שלא במעורבב בטבק, במריחואנה או בכל חומר מתאים אחר, כמו אורגנו או תה), במקטרות או בג'וינטים (במעורבב עם טבק או חומר מתאים אחר). יש גם הנוהגים ללעוס ולאכול חשיש, או להמיסו בחמאה ולבשל איתו.
החוק בישראל, מגדיר את החשיש כ"סם מסוכן" האסור בשימוש, והוא כלול בפקודת הסמים המסוכנים.