חקר מקרה
שיטה מחקרית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חקר מקרה (או מקרה בוחן, Case Study) היא שיטה מחקרית, של תצפית מדעית המקובלת במדעי החברה ובמדעי הרפואה. בספרות המחקרית אין הגדרה אחת לחקר מקרה, עם זאת ניתן להגדירה כמחקר אינטנסיבי על אדם, קבוצת אנשים או יחידה, שמטרתו להכליל על מספר יחידות.[1] זוהי שיטת מחקר לא כמותית.
במסגרת חקר מקרה נערכת תצפית על פעילות אנושית במקום ובזמן מסוים. בניגוד למחקרים הנשענים על דוגמאות רבות, חקר מקרה עוסק במקרה בודד אותו חוקרים לעומק ולאורך זמן. בין מדעי החברה ניתן למצוא שימוש במתודה מחקרית זו בתחומים רבים, כגון סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, פסיכותרפיה, ייעוץ ארגוני, מנהל עסקים, חינוך, היסטוריה, תורת המשפט ועבודה סוציאלית. חקר מקרה משמש פעמים רבות כתצפית גישוש - כלומר הוא משמש להיכרות ראשונית עם תופעה ולחיפוש השערות על אודותיה שיוכלו להיבדק במחקרים מאוחרים יותר. בין היתר, מחקרי מקרה מספקים הזדמנות לחוקר לקבל ראייה הוליסטית ועמוקה על בעיית המחקר, אשר עשויים להקל על תיאור, הבנה והסבר הבעיה הנחקרת.[2]
רוברט יין (Robert K. Yin), הנחשב לחוקר והתאורטיקן המוביל של שיטת חקר המקרה במדעי החברה, טוען כי חקר מקרה הוא מחקר ניסויי, אמפירי מטבעו, אשר חוקר תופעה שהיא חלק ממארג חיי היום יום. הגבולות בין התופעה הנחקרת ובין מה שמסביב לה, טוען יין, לא תמיד ברורים. אף על פי כן, חקר מקרה צריך לעמוד בקריטריונים של תוקף ומהימנות.
חוקרים רבים רואים בחקר מקרה גישה מחקרית או אסטרטגיה מחקרית, יותר מאשר מתודה מחקרית. ראיית חקר מקרה כגישה מחקרית, מובילה לראייה רחבה יותר של המושג ומאפשרת הכללת שיטות (מתודות) מחקריות רבות, כגון ראיונות, תצפיות, ניתוח מסמכים ואפילו איסוף נתונים בשיטה כמותנית.