חינוך לגיל הרך
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חינוך לגיל הרך הוא החינוך הקוגניטיבי והחברתי שניתן לאדם לפני מסגרות חינוך חובה, כלומר עד גיל 5 או 6 ברוב המדינות. מוסדות המציעים חינוך לגיל הרך הם גני ילדים ופעוטונים.
חינוך לגיל הרך התפתח כתחום לימוד בעידן הנאורות, ובמיוחד במדינות אירופה בהן היו שיעורי אוריינות גבוהים[1]. תחום החינוך לגיל הרך המשיך להתפתח במאה ה-19, כאשר נטילת חלק במערכות החינוך היסודי הפכה לנורמה בעולם המערבי[2].
השנים הראשונות לחייו של הילד הן בעלות השפעה ניכרת על ההתפתחות הפיזית, הנפשית והחברתית של הילד. משום כך חשוב לטפח את החושים של הילד עוד בשלב מוקדם ולאפשר לילד לרכוש ניסיון, הבעה ותקשורת. על בסיס עקרונות אלה פותח תחום החינוך לגיל הרך, שבמסגרתו פועלים להכווין את הילד, כך שירכוש מיומנויות, ערכים וידע חיוני[3]. כאשר ילדים לוקחים חלק במוסדות לגיל הרך, הדבר מהווה גם תקופת הכנה למעבר הפיזי מחיי המשפחה למוסדות לימוד, תוך מתן הזדמנות לאבחן הפרעות נפשיות או פיזיות בהתפתחותו של הילד, שכן הילדים מטופלים בקלות רבה יותר כאשר הם מאובחנים בשלב מוקדם. בתכנון החינוך ילדים בגיל הרך, הדגש הוא על שילוב התכנים החינוכיים לצד האמצעים והמיומנויות הקשורות לעידן הטכנולוגי . כך הילד יוכל לקבל את הכלים הנכונים להתפתח בעולם של ימינו[4].