Loading AI tools
סרט משנת 2003 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיוך של מונה ליזה (באנגלית: Mona Lisa Smile) הוא סרט דרמה משנת 2003.
בימוי | מייק ניואל |
---|---|
הופק בידי | איליין גולדסמית'-ת'ומאס |
תסריט | לורנס קונר, מארק רוזנטל |
עריכה | מיק אודסלי |
שחקנים ראשיים |
ג'וליה רוברטס אבון מוס-בכרך לורה אלן לסלי ליילס טורי איימוס ג'ון סקורטי אלכסה פאלאדינו ליסה רוברטס גילאן לילי רייב קריסטן קונלי קריסטן ריטר ג'ורדן ברידג'ס מריאן סלדס מגי ג'ילנהול ג'וליה סטיילס קירסטן דנסט טופר גרייס ג'יניפר גודווין ג'ולייט סטיבנסון דומיניק וסט ג'ון סלאטרי מרשה גיי הארדן Whitney Avalon |
מוזיקה | רייצ'ל פורטמן |
צילום | אנסטס מיצ'וס |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | Revolution Studios |
חברה מפיצה | סרטי קולומביה, Ivi.ru, נטפליקס, Xfinity Streampix |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 22 בינואר 2004 |
משך הקרנה | 117 דק' |
שפת הסרט | איטלקית, אנגלית |
סוגה | סרט רומנטי, סיפור התבגרות, סרט דרמה, סרט קומדיה |
הכנסות באתר מוג'ו | monalisasmile |
דף הסרט ב־IMDb | |
במאי הסרט הוא מייק ניואל, ומככבות: ג'וליה רוברטס בתפקיד הראשי, וכן קירסטן דנסט, ג'וליה סטיילס, מגי ג'ילנהול, ג'יניפר גודווין, דומיניק ווסט, מרשה גיי הארדן וג'ולייט סטיבנסון.
בשנת 1953, בארצות הברית של אחרי מלחמת העולם השנייה, קתרין אן ווטסון (ג'וליה רוברטס) מקבלת משרת הוראה כמורה לאמנות בקולג' הנשים וולסלי. היא מביאה עימה רעיונות מודרניים על מקומה של האישה ומוסד הנישואים, היא מגיעה כדי להיות חלק מאוניברסיטה מתקדמת המקדמת נשים, אולם היא מגלה מוסד מיושן, בעל נורמות ישנות ופרימיטיביות בנוגע לנשים ולחינוכן.
מיד עם הגעתה היא מתוודעת לשתי עמיתות, מורות באוניברסיטה, איתן תחלוק את מגוריה. השתיים מציגות את העולם הישן אל מול העולם החדש, האחת, ננסי (מרשה גיי הארדן), מלמדת הליכות ונימוסים, מקפידה על גינונים ושמרנות ביתית, והשנייה, אמנדה (ג'ולייט סטיבנסון) מגחכת על הטפרים ששמורים היטב תחת הכפפות הלבנות של תלמידותיה, אשר בעבר חלקה מערכת יחסים עם אישה שלימדה באוניברסיטה, ובעתיד תסולק ממשרתה בעקבות שמועות על סיוע שהגישה לסטודנטיות במתן אמצעי מניעה.
קתרין מעוניינת לחנך את בנות הדור הצעיר לדעתנות, אמביציוזיות והצלחה ועושה זאת באמצעות לימוד אמנות מודרנית, למורת רוחם של חברי הנהלת האוניברסיטה וכן חלק מהסטודנטיות השמרניות יותר שלומדות אצלה.
הסטודנטיות מציגות את עצמן בפני קתרין בשיעור הראשון כאתגר לא קטן, כאשר הן מדקלמות את ספר הלימוד ועונות במקומה את פרטי היצירות שהיא מציגה בפניהן, משאירות אותה המומה וחסרת מילים, כאשר היא מגלה שאין עוד יצירות להציג בפניהן באותו השיעור, והן משחררות את עצמן באופן מופגן מהכיתה. בשיעור השני של קתרין, היא נענית לאתגר שהסטודנטיות הציגו בפניה, ומציגה בפניהן יצירות שלא ראו בעבר, אמנות מודרנית ולצידן השאלה ״האם זו אמנות״ ומי קובע, וזאת כדי לגרום להן לחשוב בעצמן בלי שספר הלימוד יגדיר להן מה נכון ומה לא.
הסרט מסתיים כאשר קתרין נוסעת במונית מחוץ לשערי האוניברסיטה, במטרה שלא לחזור, ובמקום זאת לטוס לאירופה. הסטודנטיות אותן לימדה נוסעות אחריה באופניים ומלוות אותה הלאה. בטי היא האחרונה שעוד רוכבת לצד המונית במאמץ לומר שלום ולהוכיח במאמציה את הכרת התודה שלה על השינוי שהיא הביאה לחייה.
הסרט זכה בעיקר לביקורת מעורבות[1]. למרות הופעות של שחקניות טובות וסיפורי משנה בעלי מעוף, הסרט נחשב לסתמי[2]. קלאודיה פליג מ-USA Today כותבת שזאת המקבילה הנשית ללכת שבי אחריו ללא הרגש והעוצמה[3].
הסרט מעביר מסרים פרו-פמיניסטים, בדמויות הנשיות המוצגות בסרט, סיפורן ובחירותיהן:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.