חוות רוח
מתחם של טורבינות רוח / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוות רוח היא מתחם שבו פועלות יחדיו טורבינות רוח אחדות לשם ייצור חשמל. חוות רוח משתנות בגודלן, מחוות שבהן פועלות טורבינות רוח מעטות, לכאלה שבהן פועלות מאות טורבינות רוח. ישנן חוות רוח יבשתיות וחוות רוח ימיות.
חוות רוח יבשתיות גדולות פועלות בסין, בהודו ובארצות הברית. ההספק של חוות רוח גדולה מגיע לאלפי מגוואט. בדצמבר 2020 פעלה חוות הרוח הימית הגדולה בעולם בבריטניה, עם 174 טורבינות רוח, בהספק כולל של 1,218 מגוואט[1].
כיוון שאינן צורכות דלק בפעולתן, חוות רוח נחשבות למקור טוב לאנרגיה ירוקה. עם זאת, גם לחוות רוח השפעה סביבתית, כאשר הן מתפרסות על שטח נרחב, גורמות לפגיעה בבתי גידול ועוד.
למיקום של חוות רוח יש השפעה מהותית על מידת הצלחתה. המיקום נקבע לפי מהירות הרוח השוררת בו, אך גם לפי נגישות לרשת החשמל, נגישות פיזית לאתר ומחירי החשמל המקומיים. ככל שהמהירות הממוצעת של הרוח גבוהה יותר, כך תגדל יצירת החשמל בטורבינת הרוח, ותהיה כדאית יותר מבחינה כלכלית. תנאי הרוח האידיאליים הם זרימה יציבה ונטולת מערבולות של רוח מכיוון מסוים. מבחינה זו, מעברי הרים הם מיקום אידיאלי לחוות רוח, משום שהם מכוונים את הרוחות לכיוון יחיד. לאיתו מקום מתאים לחוות רוח, מבחינת משטר הרוחות שבו, מסייע אטלס רוחות, תוך אישוש המידע באמצעות מדי רוח ושבשבות.
מאפיין חשוב בתכנון של חוות רוח הוא המרחק בין טורבינות הרוח. כאשר הטורבינות קרובות מדי זו לזו, הטורבינות שבחזית מול הרוח בולמות את הרוח לטורבונית שמאחוריהן. מאידך, רווחים גדולים בין הטורבינות מגדילים את השטח הכולל הנדרש לחוות הרוח, ואת דרכי הגישה והכבלים הנדרשים. המרחק המקובל בין טורבינות היא פי 3.5 מקוטר המדחף של הטורבינה.