ז'אן השני, מלך צרפת

ז'אן השני, מלך צרפת
Jean II de France
לידה	26 באפריל 1319; לה מאן, צרפת
פטירה	8 באפריל 1364 (בגיל 44); ארמון סבוי, לונדון, אנגליה
מדינה	ממלכת צרפת
מקום קבורה	בזיליקת סן-דני
בן או בת זוג	בון מלוקסמבורג (28 ביולי 1332, 28 ביולי 1332–11 בספטמבר 1349); Joan I, Countess of Auvergne (9 בפברואר 1350, 19 בפברואר 1350–29 בספטמבר 1360)
	1332–1350; (כ־18 שנים)
	→ Crown lands of France שארל החמישי, מלך צרפת ←
	22 באוגוסט 1350 – 8 באפריל 1364; (13 שנים)
	→ פיליפ השישי, מלך צרפת שארל החמישי, מלך צרפת ←

ז'אן השני "הטוב" (בצרפתית: Jean II le Bon; ‏16 באפריל 1319 – 8 באפריל 1364), בן לשושלת ולואה, מלך על צרפת מ-1350 עד מותו.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

Thumb — מיניאטורה של קרב פואטייה ב-1356, בו הובס ז'אן "הטוב" ונלקח בשבי

חייו

ז'אן היה בנם הבכור של פיליפ השישי, מלך צרפת, ואשתו ז'אן מבורגונדיה. ב-28 ביולי 1332, בגיל 13 בלבד, נישא ז'אן לבון מלוקסמבורג, בתו של יאן העיוור, מלך בוהמיה. היא ילדה לו תשעה ילדים, שהבכור שבהם ירש את כתרו אחרי מותו. בחתונתו קיבל מאביו את דוכסות נורמנדיה ואת רוזנות אנז'ו ומאן.

ב-8 בינואר 1354 נרצח שארל דה לה סרד, המפקד העליון של הצבא הצרפתי. שארל השני, מלך נווארה, חתנו של ז'אן השני, מלך צרפת, היה מעורב ברצח זה. בתגובה, תקף ז'אן השני את נווארה. שארל השני, מלך נווארה, שהיו לו תביעות לכתר צרפת, כרת ברית עם אויבה של צרפת, אדוארד, הנסיך השחור (בנו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה). ז'אן השני נאלץ לחתום על הסכם מנט (22 בפברואר 1354) שלפיו שארל השני, מלך נווארה ששלט על שטחים נרחבים בנורמנדי, שמפאן וברי, קיבל לרשותו שטחים נוספים.

ב-1355 נחת הנסיך השחור עם צבאו בגסקוניה. היות שלא יכול היה לשלם לחייליו, יצא איתם למסע של ביזה. הם בזזו את הכפרים שלאורך הנהר גארון ואחר כך את הערים קרקסון ונארבון ושבו לעיר בורדו עם השלל. על פי תוכנית המלחמה של אדוארד השלישי, אמור היה הנסיך השחור לצעוד עם צבאו לעבר עמק הלואר, להתאחד שם עם כוח אנגלי אחר שנחת בברטאן ולתקוף יחד את פריז. אך כאשר הוא הגיע לעמק הלואר השתנתה התוכנית, והצבא שנחת בברטאן הופנה לנורמנדי שם לחם נגד צבאו של ז'אן השני. הנסיך השחור פנה לעבר פריז וז'אן השני נאלץ לנטוש את המערכה בנורמנדי כדי להגן על פריז. בדרכו לפריז הגיע ז'אן השני לעמק הלואר ואיגף את צבאו של הנסיך השחור שנותק מכוחותיו בבורדו.

ב-19 בספטמבר 1356 נערך הנסיך השחור עם צבאו מדרום לעיר פואטייה, במקום שהגישה היחידה אליו הייתה דרך שביל צר המוקף בסבך שיחים משני צדדיו. אנשיו הסתתרו בין שיחים אלה והוא עצמו ניצב בעמדת תצפית. מספר אנשי צבאו הגיע ל-8,000 איש בלבד לעומת כוח גדול בהרבה שעמד לרשותו של ז'אן השני. לכן, הוא פנה בהצעה להסכם שעל פיו יישבע להימנע מללחום נגד צרפת במשך שבע שנים. ז'אן השני דחה את הצעתו זו, וכך החל קרב פואטייה שהיה אחד הקרבות החשובים של מלחמת מאה השנים. כאשר 3,000 אבירים צרפתים ניסו לעבור דרך השביל הצר, האנגלים פתחו במתקפת חיצים מבין השיחים. הקשתים האנגלים גרמו לפאניקה בשורות הצבא הצרפתי ו-16,000 איש נסו על נפשם.

ז'אן השני הורה לאביריו לרדת מעל הסוסים כדי לא לשמש מטרה לחיציהם של הקשתים האנגלים. הוא ואנשיו ובהם פיליפ בנו הצעיר הותקפו על ידי הפרשים האנגלים. הוא לחם בגבורה ונפצע בראשו אך לבסוף נאלץ להיכנע, נלקח בשבי ללונדון כשהוא רכוב על סוסו וקיבל כמקום מגוריו את ארמון סבוי. כשבוי של האנגלים הוא נהנה מזכויות מלכותיות והותר לו לנהל אורח חיים מלכותי. בהסכם ברטיני שנחתם ב-1360 נקבע כופר נפש בן שלושה מיליון כתרים עבור שחרור המלך מן השבי. כמו כן הוסכם כי לואי, דוכס אנז'ו, בנו של ז'אן השני, יוחזק כבן ערובה בעיר קאלה שהייתה בשלטון האנגלים. ז'אן השני הורשה לשוב לצרפת לשם גיוס הכספים הדרושים. בעת שניסה לגייס את הסכום הדרוש, נמלט בנו לואי מן השבי האנגלי תוך ניצול הזכויות המלכותיות שניתנו לו.

המלך ז'אן השני זעם על הפרת ההסכם המלכותי על ידי בנו, דבר שראה כפגיעה בכבודו. היות שלא עלה בידו לגייס את הסכום הדרוש לשחרורו, חזר ז'אן השני, מלך צרפת לשביו באנגליה בתחילת 1364, ונפטר שם באפריל של אותה שנה. גופתו הוחזרה לצרפת והוא נקבר בנקרופוליס של מלכי צרפת, בבזיליקת סן-דני שליד פריז. בנו בכורו שארל ירש את כתרו בשם שארל החמישי.