ואיינאטו
סוגה של מוזיקה עממית בקולומביה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ואיינאטו (בספרדית: Vallenato) היא סוגה מוזיקלית עממית, פרשנות באמצעות סיפורים ושירים[1][2] שנולדה בחוף הקריבי או האטלנטי של קולומביה, בצפון-מזרחה של מדינה זו, ומרכזה הראשי במחוז הישן פאדייה (בימינו דרום מחוז לה גואחירה, צפון המחוז ססאר, ומזרח מחוז מגדלנה). הוואיינאטו קיים בגרסאותיו העתיקות במוזיקת החופים (musica costeña)[3] ושל אזור הסוואנה של המחוזות בוליבר, סוקרה וקורדובה.
משמאל לימין - כלים מסורתיים של ואיינאטו:קוחה, גואצ'אראקה ואקורדיון דיאטוני | |||||
מוצא | קולומביה | ||||
---|---|---|---|---|---|
מורשת תרבותית בלתי מוחשית | |||||
| |||||
בשנות ה-1980–1990 התפשטה לכל אזורי קולומביה והפכה למוזיקה הלאומית השנייה של המדינה, אחרי קומביה. הוואיינאטו יובא אף למדינות השכנות - פנמה, ונצואלה, אקוודור וכו'. מוזיקת ואיינאטו מתאפיינת בערבוב של שירה בעל פה עם שורשים היספניים[3] מוזיקה אינדיאנית מקומית, לעיתים בסגנון קינתי, ומקצבים סינקופיים אפריקאיים-קריביים.[4] בתחילתה נוגן הוואיינאטו במטעי הבננות ובמרעי הבקר רק בחלילים ובכלי הקשה. בסוף המאה ה-19 הגיע לקולומביה גם האקורדיון שהפך לכלי בולט במוזיקה זו. ההרכב המסורתי של ואיינאטו כולל אקורדיון דיאטוני, כלי הקשה בשם גואצ'אראקה (guacharaca) ותוף הקרוי קאחה או "קאחה ואיינאטה" (caja vallenata), תוף קטן בעל צילים גבוהים וראש יחיד, מכוסה בעור עיזים או נייר צילום רנטגן, העמיד לחום וללחות) במהלך הזמן התחוללה הפריה הדדית בין מוזיקת הקומביו והואיינאטו ובימינו ואיינאטו משתמש באותם הריקודים והמצקבים כמו הקומביה:
- פאסאו (paseo) או פאסיו
- מרנגה (merengue) (במקצב 6/8, לא זהה למרנגה, הריקוד האופייני של הרפובליקה הדומיניקנית[5]).
- פויה (puya)
- סון (son)
ניתן לבצע ואיינאטו גם בגיטרות ובכלי הקומביה בקומביאמבות ובהרכבים הקרויים grupos .de millo ב-29 בנובמבר 2013 ה"ואיינאטו המסורתי" הוכרז בקולומביה למורשת תרבותית רוחנית של האומה על ידי המועצה הלאומית למורשת של משרד התרבות. החל משנת 2006 ואיינאטו וקומביה הפכו לקטגוריות שבהן מתקיימת תחרות לפרסי גראמי הלטינים (Latin Grammy Award). באביב 2014 פנה ממשלת קולומביה לאוסק"ו עם בקשה להכיר בתרבות ואיינאטו כמורשת תרבותית עולמית.[6]