השושלת העלווית

השושלת העלווית (בערבית: العلويون; אל-עלוויון) (1631-כיום) היא שושלת המלוכה השולטת במרוקו כיום. מלך מרוקו הנוכחי מוחמד השישי הוא השליט מספר 22 של השושלת העלווית. השם "עלווים" מגיע ממולאי עלי א-שריף (1589–1659) שנחשב למייסד השושלת. המשפחה העלווית מייחסת את מוצאה למשפחת הנביא מוחמד דרך עלי בן אבי טאלב ופאטמה בת מוחמד.

אין לבלבל ערך זה עם הערך "עלווים", העוסק בקבוצה אתנית בסוריה.

אין לבלבל ערך זה עם הערך "אלווים", העוסק בקבוצה דתית בטורקיה.

מוצא

על פי המסורת של המשפחה, העלווים הגיעו למרוקו בסוף המאה ה-13 כאשר העלווי אל-חסן א-דאחיל הגיע מהחג'אז לעיר תאפילאלת בדרום מרוקו בהזמנת תושביה, כדי להיות האימאם של העיר. תושבי תאפילאלת קיוו שכצאצא של מוחמד, הנוכחות שלו תביא ברכה על העיר ותעזור לשפר את יבולי התמר. צאצאיו של א-דאחיל החלו להרחיב את כוחם בדרום מרוקו במיוחד לאחר מותו של השליט אחמד אל-מנסור (1578–1603) שהשתייך לשושלת הסעדית. מולאי עלי א-שריף החל להרחיב את השליטה העלווית מסביב לעיר תאפילאלת. בנו, מולאי א-רשיד (1664–1672), כבר הצליח בשנת 1669, להביס את הסולטאן הסעדי האחרון ולכבוש את מרקש. א-רשיד המשיך עם מסע כיבושיו ועוד בימי שלטונו גם צפון מרוקו נפלה תחת השליטה העלווית, ולראשונה היה ניתן לאחד ולהעניק יציבות למדינה.

היסטוריה

אסמאעיל אבן שריף (1672–1727) היה הראשון לארגן את מוסדות השלטון העלווים, ותוך מלחמה בשבטים מקומיים הוא הקים מדינה מאוחדת. העלווים בתקופה זו נתקלו בקשיים ביחסיהם עם השבטים הברברים והשבטים הבדואים-ערבים במרוקו, ולכן אסמאעיל הקים צבא המבוסס על חיילים-עבדים שחורים שקיבל את השם "המשמר השחור". האחדות של מרוקו לא שרדה אחרי מותו של אסמאעיל ושבטים מקומיים הצליחו לצבור כוח צבאי ופוליטי על חשבון העלווים.

רק עם מוחמד השלישי (1757–1790) הממלכה העלווית הצליחה לאכוף מחדש את שלטונה על מרוקו. הניסיון לשלוט על מרוקו בריכוזיות נזנח והתאפשר לשבטים מקומיים לנהל חיים אוטונומיים. תחת עבד א-רחמאן (1822–1859) נפלה מרוקו לראשונה תחת השפעה של המעצמות האירופיות. בעקבות התמיכה של מרוקו בתנועת העצמאות האלג'ירית שהונהגה על ידי עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, צרפת שלחה כוחות צבא להילחם בה וב-1844 מרוקו הובסה בקרב בקרבת הגבול עם אלג'יריה וזנחה את תמיכתה בעבד אל-קאדר.

החל משלטונם של מוחמד הרביעי (1859–1873) וחסן הראשון (1873–1894) העלווים ניסו לטפח קשרי מסחר עם אירופה וארצות הברית, והם העבירו את הצבא והממשל תהליכי מודרניזציה כדי לשפר את השליטה על שבטי הברברים והבדואים. עם המלחמה נגד ספרד (1859–1860) אירופה החלה להתערב באופן ישיר בענייני מרוקו, ועל אף שהובטח למרוקו עצמאות בוועידת מדריד (1880) ההשפעה הצרפתית והספרדית על המדינה דווקא התחזקה. גרמניה ניסתה מצדה לצבור השפעה על מרוקו כדי להחליש את השפעתה של צרפת, וכך פרצו המשבר המרוקאי הראשון (1905–1906) והמשבר המרוקאי השני (1911). בעקבות משברים אלה העלווים נאלצו להכיר בחסות הצרפתית על ארצם בהסכם פס שנחתם ב-3 בדצמבר 1912, בו מרוקו נהפכה באופן רשמי למדינת חסות של צרפת. באותו הזמן אזור הריף שבצפון מרוקו ניתן לחסות ספרד.

בתקופה שבה מרוקו הייתה מדינת חסות (1912–1956) הייתה השקעה כלכלית ניכרת בתשתיות של המדינה על מנת לקשר את הערים הגדולות שעל חוף האוקיינוס האטלנטי לאזורי פנים-הארץ, ובכך להפוך את מרוקו לאזור כלכלי אחד. עם זאת משטר החסות האירופאי נאלץ להתמודד עם התנגדות מצד שבטים ברברים, וכאשר היה ניסיון להכפיף את השבטים לתחום השיפוט של בתי משפט צרפתיים בשנת 1930 התנועה למען עצמאות מרוקו החלה. בשנת 1944, מפלגת איסתיקלאל ("עצמאות") הוקמה בתמיכת הסולטאן מוחמד החמישי (1927–1961). צרפת נאלצה להעניק עצמאות למרוקו ב-2 במרץ 1956, והותירה אחריה מורשת של פיתוח כלכלי באזורים וערים מסוימים, ולעומת זאת הרס ובידוד באזורים שמהם יצאה ההתנגדות הברברית נגד צרפת וספרד בין 1912 ל-1933.

המלך הנוכחי של מרוקו הוא מוחמד השישי, שהומלך ב-23 ביולי 1999 להיות המלך ה-22 בתולדות השושלת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא השושלת העלווית בוויקישיתוף