הרנסאנס האיטלקי
תנועה תרבותית היסטורית באיטליה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרנסאנס האיטלקי (בצרפתית: Renaissance; באיטלקית: Rinascimento או Rinascita – "לידה מחדש") הוא מונח המציין תקופה היסטורית באיטליה שנמשכה מהמאה ה-14 ועד לשלהי המאה ה-16. תקופה זו מצטיינת בשינויים תפיסתיים ותרבותיים מרשימים, אשר השפיעו בעיקר על השכבות הגבוהות של האוכלוסייה האירופאית. תמורות אלו התרחשו תחילה בטוסקנה שבאיטליה – בעיקר בפירנצה, אשר היא ובית מדיצ'י אשר עמד בראשה היו למודל של הרנסאנס. לאחר שהרנסאנס התפשט לרומא ולכל איטליה, הוא הגיע לכל אירופה ובכך הצעיד את היבשת מימי הביניים לעבר התקופה החדשה.
תמורות אלו באו לידי ביטוי בראש ובראשונה בערגה אל העבר הקלאסי, וכן בהתפתחות מגמות הומניסטיות. אלו ניזונו ממתן חסות לאנשי רוח, ועידוד החקר והחיקוי של התרבויות העתיקות – הלטינית, היוונית והעברית – שהן ערש התרבות המערבית. כמו כן, מבלי להתנער לחלוטין מהדת, אנשי הרנסאנס היטו את כובד המשקל מהכנסייה לעבר האדם באשר הוא אדם – ודבר זה בא לידי ביטוי לדוגמה, ביצירת תרבות גם למטרות חילוניות גרידא.[1]
בין האישים הנמנים עם יוצריו של הרנסאנס האיטלקי נמנים; בשדה הספרות: דנטה אליגיירי, פטרארקה, ג'ובאני בוקאצ'ו, אריוסטו, ניקולו מקיאוולי, ובלדסארה קסטיליונה; בציור: מזאצ'ו, לאונרדו דה וינצ'י, רפאל, בוטיצ'לי; באדריכלות: לורנצו גיברטי, לאון בטיסטה אלברטי, לה פילרטה; בפיסול: אנדראה דל ורוקיו, פיליפו ברונלסקי, דונטלו, מיכלאנג'לו; בהגות: גלילאו גליליי ופיקו דלה מירנדולה; במוזיקה: לוקה מארנציו, ג'ובאני דה פלסטרינה, קרלו ג'זואלדו, קלאודיו מונטוורדי. בהיסטוריוגרפיה: פרנצ'סקו גוויצ'ארדיני. לא רק שמדובר בתחומי אמנות שונים, אבל כל אחד מאישים אלו, הביא עימו חידוש משלו – ואין המדובר באסכולה אחת, אלא בצבר של אסכולות, אשר המשותף להן הוא זמן פעלן.
הרנסאנס הוא גם תקופה הנודעת בעקבות תגליותיה. בין מגלי הארצות נמנים: ניקולו דה קונטי, אשר בעקבות מרקו פולו מגלה את המזרח הרחוק וכן מגלי ארצות אשר פנו לעבר העולם החדש: כריסטופר קולומבוס, אמריגו וספוצ'י, ג'ובאני דה וראצאנו, ג'ובאני קאבוטו. בין המדענים הדגולים נמנים גלילאו גליליי ותלמידו אוונג'ליסטה טוריצ'לי, וכן פלופיו ואנדריאס וסאליוס הרופאים וטרטליה המתמטיקאי.
כל אנשי רנסאנס שנמנו היו איטלקיים, גם אם הם פעלו עבור שליטים זרים או היגרו. אבל ניתן להוסיף להם גם את קופרניקוס ווסאליוס, אשר פעלו במסגרת אוניברסיטאות איטלקיות. לא זאת בלבד, שהרנסאנס האיטלקי פעל לקידום האמנות והמדע, אלא שהוא הציג תמורות בתחומי החברה והממשל – והמדובר הוא אפוא בציוויליזציה חדשה שלמה, אשר ציינה מפנה מן העולם הימי ביניימי אל העולם המודרני; ובה הונחו היסודות לחברה ולערכים המערביים המודרניים.[2]