הרכבת הקלה של איסטנבול
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרכבת הקלה של איסטנבול (בטורקית: Hafif metro או İstanbul hafif metrosu) היא מערכת בת שני קווים של רכבת קלה בחלקה האירופי של איסטנבול בטורקיה.
קו הרכבת הקלה הראשון (M1) נחנך ב-3 בספטמבר 1989 והוארך מספר פעמים עד שהגיע לנמל התעופה הבינלאומי איסטנבול אטאטורק ב-20 בדצמבר 2002. הקו מוביל מאקסראי (Aksaray) במרכזה של העיר עד לנמל התעופה, ובדרכו חולף בתחנת האוטובוס המרכזית של העיר (Otogar). מתחנה זו מתפצלת שלוחה קצרה המובילה לאסנלר (Esenler). אורכו הכולל של הקו הוא 19.6 ק"מ ולאורכו 18 תחנות מהן 6 תת-קרקעיות, שלוש על גבי גשרים והיתר במפלס הקרקע. 4,4 ק"מ מהקו עוברים במנהרה תת-קרקעית.
משך הנסיעה בין תחנת אקסראי לשדה התעופה הוא 32 דקות והקו מוביל כ-240,000 נוסעים ביום בממוצע ושימש כ-77 מיליון איש במהלך שנת 2006[1]. עלות הקמתו של הקו עמדה על 550 מיליון דולר והוא מופעל על ידי חברת "תחבורת איסטנבול בע"מ" (İstanbul ulaşım a.ş.) בשיתוף עם חברת "החשמליות והטונל של איסטנבול" (İstanbul Elektrik Tramvay ve Tünel, İETT).
הרכבת הקלה נפגשת עם קו החשמלית המודרנית בתחנות אקסראי וזייתינבורנו (Zeytinburnu). עבודות להארכת הקו ב-700 מטר, מתחנת אקסראי לכיוון דרום-מזרח ועד תחנת יניקפי (Yenikapı), יקשרו את הרכבת הקלה אל הרכבת התחתית של איסטנבול ואל רכבת הפרברים המשודרגת במסגרת פרויקט מרמריי. הארכה נוספת נמצאת בשלבי ביצוע בקטע באורך של כ-5 ק"מ בין אסנלר לבג'לר (Bağcılar).
הקו השני (T4) נחנך בשנת 2007 והוארך בשנת 2009, והוא מוביל מטופקאפי (Topkapı)[2] אל מסג'יד-אי סלם (Mescid-i Selam). אורכו 15.3 ק"מ ולאורכו 22 תחנות. משך הנסיעה בין שתי תחנות הקצה עומד על 34 דקות, וכ-150,000 נוסעים עושים בו שימוש מדי יום בכ-372 נסיעות[3]. שני הקווים נפגשים בתחנת אולובטלי (Ulubatlı).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
