![cover image](https://wikiwandv2-19431.kxcdn.com/_next/image?url=https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/3/37/Approval_ballot.svg/langhe-640px-Approval_ballot.svg.png&w=640&q=50)
הצבעת אישור
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הצבעת אישור היא שיטת הצבעה המשמשת בבחירות, ובה יכול כל מצביע לבחור בכמה מועמדים שירצה. שיטה זו משמשת בעיקר במקרים שבהם יש, בסופה של ההצבעה, מנצח יחיד. מכיוון שהשיטה אינה מדרגת אפשרויות, היא אינה נכשלת בפרדוקס ארו.
![Thumb image](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/3/37/Approval_ballot.svg/640px-Approval_ballot.svg.png)
ניתן להכליל את הצבעת האישור גם למקרים שבהם יש מספר מנצחים; ואולם, התכונות המתמטיות של הצבעת אישור במקרה של כמה מנצחים שונות מאוד מאלו שיש לה במקרה של מנצח יחיד. ניתן גם לראות בהצבעת אישור מקרה מיוחד של הצבעת טווח, שבו הטווח מוגבל לאפשרויות 1 ('בעד') ו-0 ('נגד') בלבד.
שיטת הצבעת האישור תוארה ב-1968 על ידי האסטרונום גאי אוטוול ובשנת 1971 על ידי רוברט ובר. היא תוארה ב-1977 תחת השם "האריתמטיקה של ההצבעה" [1]. את המונח "הצבעת אישור" טבע רוברט ג'. ובר ב-1976, אבל לפרסומו בין החוקרים הביאו חוקר מדע המדינה סטיבן בראמס והמתמטיקאי פיטר פישברן, ב-1978.
בשיטת הצבעת האישור נעשה לראשונה שימוש ברפובליקה של ונציה במהלך המאה ה-13, ואחר-כך בבחירות לפרלמנט הבריטי, במאה ה-19. האו"ם משתמש בשיטה דומה כדי לבחור את המזכיר הכללי. וריאציה של הצבעת האישור, שבה יש מספר מנצחים, משמשת לבחירת הסנאט הפיליפיני.