הצבא הסלאוקי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הצבא של הממלכה הסלאוקית היה המכשיר העיקרי שבאמצעותו הפעיל השלטון המרכזי את סמכותו. בשיאו היה זה אחד הצבאות הגדולים והחזקים ביותר במזרח התיכון. היו בו עשרות אלפי פרשים, עשרות אלפי רגלים ומאות פילים. צבא זה ידע עליות ומורדות בהתאם למצבה של הממלכה הסלאוקית.
פרטים | |
---|---|
מדינה | הממלכה הסלאוקית |
שיוך | בית סלאוקוס |
אירועים ותאריכים | |
תקופת הפעילות | 312 לפנה"ס – 63 לפנה"ס (כ־249 שנים) |
מקים היחידה | סלאוקוס הראשון ניקאטור (356 לפנה"ס - 281 לפנה"ס) |
מלחמות |
מלחמות הדיאדוכים |
נתוני היחידה | |
כוח אדם |
65,000 (217 לפנה"ס. רפיח) 70,000 (190 לפנה"ס. מגנסיה) 45,500 (165 לפנה"ס. מצעד בדפנה; כולל רק את היחידות בחלק המערבי של האימפריה)[1] |
ציוד עיקרי | פלנגיטים, פרשים כבדים, חי"ר בינוני, חי"ר קל, ולעיתים גם פרשים קלים ופילים. |
פיקוד | |
מפקדים | סלאוקוס הראשון, אנטיוכוס הראשון, אנטיוכוס השני, אנטיוכוס הרביעי, ליסיאס בקכידס, אנטיוכוס השביעי, דיודוטוס טריפון |
![]() ![]() |
מקורות כוח האדם הלכו והתדלדלו במהלך המאה ה-2 לפנה"ס. האוטונומיה ביהודה ולאחר מכן ניתוקה הסופי מהשלטון המרכזי, בגידת מושלים במזרח ומרידתם במלכות, הלחץ הפרתי ובעיקר הסכסוכים מבית, רצח המלכים על ידי אחיהם וקרובי משפחתם, מלחמות אזרחים עקובות מדם כל אלה החלישו את הממלכה הסלאוקית וגדעו את יכולתה הכלכלית. האויבים הרבים קמו עליה וקרעו לחתיכות את הממלכה. בסופו של דבר כבש פומפיוס את השאריות שנותרו מהממלכה בשנת 63 לפנה"ס והן הפכו לפרובינקיה רומית בשם סוריה.