הפארק הלאומי דריין
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפארק הלאומי דריין (ספרדית: Parque Nacional Darién) הוא פארק לאומי בשטח של 5,970 קמ"ר השוכן בפנמה. הוא נמצא במרחק של 325 קילומטרים מפנמה סיטי, בסמוך לגבול קולומביה ולפארק הלאומי לוס קטיוס שמעבר לו. הפארק זכה למעמד רשמי בספטמבר 1980 ושנה לאחר מכן הוכרז כאתר מורשת עולמית. מאז 1983 הוא מוכרז גם כשמורה ביוספרית.
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| תאריך הקמה |
1980  | ||||
| נתונים ומידות | |||||
| שטח | 5,970 קילומטר רבוע, 579,000 הקטאר | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה |
 פנמה | ||||
| מיקום |
Darién Province | ||||
| קואורדינטות | 7°44′10″N 77°32′50″W | ||||
|
whc | |||||
|
(למפת פנמה רגילה)   הפארק הלאומי דריין  | |||||
  | |||||
הפארק שוכן בקצה הדרומי של נתק דריין המחבר בין אמריקה התיכונה לאמריקה הדרומית. הפארק הוא הגדול ביותר מסוגו באמריקה התיכונה, והוא משתרע בין הרי קו פרשת המים של אמריקה לגבול עם קולומביה והאוקיינוס השקט. לב הפארק הוא אזור שפלה שטוח ונמוך שבו מתנשאים הרים אחדים. הנחלים הזורמים מההרים הללו מתנקזים דרך הנהרות שבפארק אל מפרץ סן מיגל. הר טאקארקונה (Tacarcuna) הוא ההר הגבוה ביותר באזור שבין האנדים ומערב פנמה, והוא מתנשא לגובה של 1,875 מטרים. חופיו הדרום-מערביים של הפארק מאופיינים במראה סלעי וחולי.
רוב ההרים שבפארק נוצרו בתקופת האאוקן התיכונה, ואילו אזורי השפלה נוצרו בשלהי תקופת הפליוקן. ההרים הדרומיים והמדרון הקריבי נוצרו בעיקר מפעילות געשית, ואילו המדרון של סראניה דל דריין הוא תוצר של קרקע שהחלה לשקוע בתקופה הקנוזואיקון. בפארק יש קפלי קרקע ועמקים רבים, שנוצרו לאורך מיליוני שנים בתהליכי בליה. כמו כן, בפארק יש אזורים נרחבים שבהם הקרקע אלובית בדרגה משתנה, ובהתאם לכך נקבעת מידת התאמתה לפעילות חקלאית ולצמיחת יערות.
כמות הגשמים הממוצעת היא 4,000 עד 5,000 בחלק של הפארק הגובל באוקיינוס השקט, 3,000 עד 4,000 מילימטרים לשנה בהרי החוף, ו-1,800 עד 2,500 בעמקים שבלב הפארק. הטמפרטורה הממוצעת היא 26°C, אך הטווח שלה הוא בין 16°C ל-35°C.
הפאונה של הפארק עשירה, ולפי ארגון הסביבה האמריקני "החברה לשימור הטבע" (The Nature Conservancy) הפארק הוא בית גידול עבור 169 מינים של יונקים, 533 מיני עופות, 99 מיני זוחלים, 78 מיני דו-חיים ו-50 מיני דגים. בפארק יש תופעה של נדידת מינים רבים לאזורים גבוהים יותר, המתאפשרת בשל קרבתם של סביבות היער השונות. מצב זה מאפשר לשמר בפארק אוכלוסיות שבמקום אחר היו נכחדות בגלל בירוא יערות.
בין מיני היונקים החיים בפארק ניתן למנות את השאגן, קוף עכביש שחור ראש, עצלן חום-גרון, דוב נמלים ענק, וקפיבארה. ההשערה היא כי בשטחים הימיים הסמוכים לחופי הפארק גדלים 20 מינים של לווייתנאים, 33 מינים של כרישאים ו-4 מינים של צבים. בפארק יש גם מינים רבים של פרפראים.
יערות השפלה המבודדים הם לבם של שני אזורים אנדמיים: שפלת דריין ושפלת יוראבה (עד 900 מטרים), ומזרח פנמה ורמות דריין (מעל 900 מטרים). 30 מינים של עופות מוגבלים לאזור זה בלבד, וחלקם אף מוגבלים לאחד ההרים המקיפים את היערות.
באזורים הנמוכים של הפארק גדלים מספר מינים מאוימים. למרבית המינים הגדלים בהרים לא נשקפת סכנה כלשהי, אך הם פגיעים יותר כיוון שהם קטני ממדים.
יערות הפארק מאופיינים ברציפות, והם בית גידול עבור אחת מהמערכות האקולוגיות המגוונות ביותר באמריקה התיכונה. אזורי הליאנות והעצים הגדלים באזורי השפלה שנוצרו בתקופה מאוחרת דומים לאלו של יערות האמזונאס, ואילו לאפיפיטים ולצמחייה הגדלה מתחת לחופת היער יש מאפיינים הדומים לפלורה של צפון רכס האנדים. מאז 1970 תועדו בדריין למעלה מ-700 מיני צמחים.
הפארק מחולק לתשעה אזורים שונים של צמחייה:
- יערות הגדלים בסמוך לנהרות. לאורך הנהרות טורייה (Turia) ובאלסאס (Balsas) גדלים יערות ירוקי עד, שבהם כ-200 מינים של צמחים בסך הכל. חלק מהעצים מתנשאים לגובה של עד 55 מטרים.
- יערות הגדלים עד גובה של 200 מטרים. היערות הללו הם נשירים למחצה, והם בין הגדולים ביותר מסוגם בחוף האוקיינוס השקט לאורך אמריקה התיכונה. היערות האלה משתרעים על פני כעשירית משטח הפארק, והם מאופיינים בגדילה שניונית שהתרחשה לאחר הגעת הכובשים הספרדיים לפני כ-500 שנים.
- יערות גשם הגדלים בשולי ההרים ובגובה של מעל 200 מטרים, ומאופיינים באפיפיטים ובליאנות. היערות הללו משתרעים על פני החלק העיקרי של הפארק (כ-60%). ביחד עם העמקים ותצורות הקרקע השונות הם משמשים בית גידול עבור קהילות רבות של צמחים.
- יערות עננים הגדלים לצידם של יערות גשם הרריים, החל מגובה של 750 מטרים בקירוב. באזור זה בוצעו מספר מחקרים על מנת לברר את תפוצת המינים האנדמיים.
- יערות אלפין[1], הגדלים על הפסגות הגבוהות ביותר.
- יערות חוף יבשים.
- ביצות ביערות דקלים.
- חופים סלעיים עם מנגרובה. החופים המגוונים ביותר הם אלה של מפרץ סן מיגל.
- חופים חוליים עם מנגרובה.
נכון לשנת 1992 מונה אוכלוסיית בני האדם שבפארק כ-3,000 תושבים, המתגוררים במספר כפרים לאורך הנהרות שבפארק. רוב התושבים משתייכים לבני הוונאן (Wounaan) או האמבראס (Emberás). כלכלת הכפרים האלה מבוססת על חקלאות זעירה ועל ציד. תרבות הכפרים השתמרה למרות מאות שנים של קשר עם אירופאים. תושבי הכפרים מנצלים את משאבי היער השונים על מנת להתקיים ולבצע פעילויות שגרתיות, כגון אריגה באמצעות עצי דקל. בסמוך לפארק יש שתי עיירות, אל ריאל דה סנטה מריה ובוקה דה קופ, שתושביהן מנהלים חוות חקלאיות קטנות באזור הפארק. ההרכב האתני של האוכלוסייה הפך בשנים האחרונות ליותר מגוון בגלל הגירה מבחוץ.
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי דריין
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
