Loading AI tools
עורך דין אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנרי סטנברי (באנגלית: Henry Stanbery; 20 בפברואר 1803 – 26 ביוני 1881) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאוהיו, שכיהן כתובע הכללי הראשון של המדינה בשנים 1846–1851 וכתובע הכללי של ארצות הברית בשנים 1866–1868.
 | |||||||
| הנרי סטנברי | |||||||
| לידה |
20 בפברואר 1803 ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 ביוני 1881 (בגיל 78) ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות ספרינג גרוב, סינסינטי, אוהיו, ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
קולג' וושינגטון וג'פרסון | ||||||
| מפלגה |
המפלגה הוויגית, המפלגה הרפובליקנית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
הנרי סטנברי נולד בניו יורק לג'ונאס סטנברי, רופא וסוחר קרקעות ולאשתו השנייה, לוסי (לבית מקריידי) סימן סטנברי.[1][2] ב-1814 עברה המשפחה לזיינסוויל, אוהיו והנרי סטנברי, שלמד בבית ספר פרטי, התגלה כתלמיד מחונן .[1] בגיל 12 הוא החל ללמוד בקולג' וושינגטון שבוושינגטון, פנסילבניה (כיום קולג' וושינגטון וג'פרסון), שם הוא היה חבר באגודה הספרותית המאוחדת.
לאחר סיום לימודיו בקולג' ב-1819 למד סטנברי משפטים בזיינסוויל, בתחילה בהדרכתו של עורך הדין אבנעזר גריינג'ר, ולאחר מותו של גריינג'ר הוא המשיך בהדרכתו של צ'ארלס ב. גודרד. ב-1824 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעבוד עם תומאס יואינג במחוז פיירפילד שבאוהיו.[1]
ב-1846 בחרה האספה הכללית של אוהיו בסטנברי לתפקיד התובע הכללי של המדינה, האדם הראשון שכיהן בתפקיד זה. הוא העתיק את מקום מגוריו מלנקסטר לבירת המדינה קולומבוס. כמי שהיה הראשון לכהן בתפקידו, בילה סטנברי זמן רב והשקיע מאמצים רבים בהגדרת תפקידיו ותחומי האחריות שלו ובארגון צוותו. עבודתו כללה יצירת מערכת למעקב אחרי תיקים משפטיים ותבנית דיווח אחידה על מעשי פשע עבור התובעים המחוזיים. הוא גם הוביל מערכה להבטחת סמכותו לנהל משא ומתן עם יחידים ותאגידים שחבו כספים למדינה. מרגע שקיבל את הסמכות הזאת ב-1848, צמצם סטנברי את עומס התיקים והתביעות כאשר נכנס להסדרי תשלום עם החייבים.[1]
ב-1850 נבחר סטנברי כנציג לוועידה החוקתית של אוהיו שהתקיימה באותה שנה ובשנה שלאחריה. ב-1853 הוא עבר לסינסינטי וב-1857 הוא עבר לפורט תומאס שבקנטקי, שם הוא החזיק בבעלותו מעון מפואר.
ב-1866 הציג הנשיא אנדרו ג'ונסון את מועמדותו של סטנברי כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית. הרפובליקנים, שהחזיקו את השליטה בקונגרס, היו מסוכסכים עם ג'ונסון בנוגע לתהליך השיקום שלאחר מלחמת האזרחים, ובמקום לאשר את מינויו של סטנברי, הם העבירו חוק להפחתת מספר שופטי בית המשפט העליון. לאחר מכן מינה ג'ונסון את סטנברי כתובע הכללי של ארצות הברית, ומינויו אושר.
סטנברי הוכיח את עצמו כנאמן לג'ונסון, אף על פי שהנשיא איבד מהתמיכה הפוליטית שלו במהלך המאבק הממושך שלו עם הקונגרס על השיקום. הוא סייע לנסח את הווטו של ג'ונסון על חוק השיקום הראשון. לאחר שהקונגרס עקף את הווטו של ג'ונסון על חוק השיקום הראשון והשני, הגיש סטנברי חוות דעת שכללה פירושים צרים שחיזקו את עמדתו של ג'ונסון על הנושא. מבחינתו של ג'ונסון, כנשיא הייתה לו האחריות לשיקום, והוא התכוון להשיב את מדינות הקונפדרציה בחזרה לחיק האיחוד עם ייצוג מלא בקונגרס מוקדם ככל האפשר, מבלי להבטיח את זכויותיהם של העבדים לשעבר ששוחררו במהלך המלחמה. סטנברי הסכים לכך, וטען שלממשלה הפדרלית לא הייתה שום זכות להתערב בניהול הממשל והמערכות המשפטיות של המדינות. הקונגרס היה נחוש בדעתו לקבל על עצמו את השליטה בתהליך השיקום, לכפות על מדינות הקונפדרציה לשעבר להוכיח את נאמנותן לפני קבלתן מחדש לאיחוד, ולהגן על זכויותיהם של האפרו-אמריקאים. בחוק השיקום השלישי, שאליו ג'ונסון וסטנברי התנגדו, הגביל הקונגרס את סמכות הנשיא בנוגע לתהליך השיקום.[3]
במהלך כהונתו כתובע הכללי ייצג סטנברי בהצלחה את הממשל בתיק "אקס פארטה מיליגן" (Ex parte Milligan), בו פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית ששפיטתם של אזרחים בבתי הדין הצבאיים הייתה בלתי חוקית כאשר מערכת המשפט האזרחית פעלה ותפקדה.[4] הוא גם ייצג את הממשל בתיק "מיסיסיפי נגד ג'ונסון" (Mississippi v. Johnson) בשנת 1867, בו קבע בית המשפט העליון שעקרון הפרדת הרשויות מנע ממנו להוציא צו מניעה נגד הנשיא כאשר הוא יישם את תהליך השיקום באמצעות צו נשיאותי, ולמעשה הותיר את השיקום כעניין פוליטי שייושב בין הנשיא לבין הקונגרס. בתיק "ג'ורג'יה נגד סטנטון" (Georgia v. Stanton) טען סטנברי בהצלחה שלבית המשפט העליון לא הייתה הסמכות השיפוטית בנוגע לסוגיה הפוליטית של השיקום, החלטה ששוב הותירה את העניין לרשות המבצעת ולרשות המחוקקת.[5]
ערך מורחב – משפט ההדחה של אנדרו ג'ונסוןכאשר החליט הקונגרס לקיים תהליך הדחה לנשיא ג'ונסון כתוצאה מהסכסוך על תהליך השיקום, התפטר סטנברי ב-12 במרץ 1868 והצטרף לצוות ההגנה של הנשיא. מצבו הבריאותי של סטנברי הגביל את השתתפותו במשפט ההדחה, אך הוא הגיש כמה חוות דעת וטיעונים בכתב כדי לסייע לפרקליטים האחרים בצוות ההגנה.[3] רוב מאמציו התמקדו בהבטחת הזכות להליך הוגן של ג'ונסון, שהאטו את ההליכים והפכו את סיכויי ההרשעה של הנשיא לחסרי סיכוי.[5] בעת זיכויו של ג'ונסון במשפט, כבר הצטרף סטנברי מחדש לצוות ההגנה.[3]
לאחר המשפט ביקש ג'ונסון למנות את סטנברי שוב כתובע הכללי, אך הסנאט סירב לאשר את המינוי. סטנברי שב לאוהיו וחידש את עיסוקו בעריכת דין.[3]
סטנברי שב לאזור סינסינטי, שם הוא חידש את פעילותו במגזר הפרטי ושימש כנשיא לשכת עורכי הדין של העיר בשנים 1873–1876.[6] מדי פעם הוא כתב מאמרים בסוגיות פוליטיות ומשפטיות, קיים הרצאות ונשא נאומים.[1]
בשנותיו האחרונות החמיר מצב ראייתו, והוא ורעייתו עברו להתגורר בניו יורק כדי למצוא לכך מרפא. הוא עבר ניתוח קטרקט, אך ראייתו המשיכה להיות לקויה, ובששת חודשי חייו האחרונים הוא היה עיוור לחלוטין. הוא המשיך להתגורר בניו יורק.
הנרי סטנברי נפטר ב-26 ביוני 1881, לאחר שדלקת הסימפונות שממנה סבל הותירה אותו חסר נשימה בעת שנסע בכרכרה בסנטרל פארק.[1] הוא נטמן בבית הקברות ספרינג גרוב שבסינסינטי.
ב-1829 נשא סטנברי לאישה את פרנסס ביצ'ר מלנקסטר, בתו של פילמון ביצ'ר, שהיה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם אוהיו. לזוג נולדו חמישה ילדים, ששלושת הצעירים מתוכם נותרו בחיים לאחר מותו של סטנברי. פרנסס ביצ'ר נפטרה ב-1840 ושנה לאחר מכן נשא סטנברי לאישה את ססיליה קיי בונד, בתו של ויליאם קיי בונד, גם הוא חבר בית הנבחרים מטעם אוהיו.[1]
אחיו למחצה של סטנברי, ויליאם סטנברי, היה גם הוא עורך דין, וכיהן גם הוא כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם אוהיו בשנים 1827–1833.[1]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
