המפלגה הקומוניסטית האיטלקית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המפלגה הקומוניסטית האיטלקית (באיטלקית: Partito Comunista Italiano, PCI) הייתה מפלגה קומוניסטית באיטליה שהתקיימה בין 1921 ועד 1991. בתקופת איטליה הפשיסטית (1926-1944) לא התקיימה המפלגה כישות פוליטית חוקית אלא כמחתרת בלתי-חוקית והיא הוקמה למעשה מחדש ב-1944, כאשר היא נהנית מיוקרה כמובילת ההתנגדות לפאשיזם והנאציזם. בתקופת המלחמה הקרה הייתה המפלגה השנייה בגודלה באיטליה והמפלגה החזקה ביותר בגוש השמאל באיטליה. בשנות השבעים הגיעה לשיאה כאשר סחפה כשליש מקולות הבוחרים באיטליה[1] והייתה המפלגה הקומוניסטית הגדולה ביותר במערב אירופה עם שיא של 2.3 מיליון חברים ב-1976, רובם ממעמד הפועלים, אך רבים מהם עובדי "צווארון לבן", פקידים, אקדמאים, טכנאים ואנשי בוהמה. בשנות השמונים התנתקה המפלגה מהדוקטרינה הסובייטית הנוקשה והיוותה ציר מרכזי של האירו-קומוניזם. עם התפרקות ברית המועצות ב-1991 התפרקה גם המפלגה הקומוניסטית האיטלקית ותחתיה הוקמה המפלגה הדמוקרטית של השמאל (Partito Democratico della Sinistra, PDS). ביטאון המפלגה בכל שנותיה היה העתון ל'אוניטה (l'Unità).
מדינה | איטליה איטליה |
---|---|
שם רשמי | Partito Comunista Italiano |
מנהיגים | לואיג'י לונגו |
תקופת הפעילות | 21 בינואר 1921 – 3 בפברואר 1991 (70 שנה) |
אידאולוגיות | אירו-קומוניזם, קומוניזם |
מטה | רומא |
מיקום במפה הפוליטית | שמאל קיצוני |
צבעים רשמיים | אדום |