ברך אלוהים, בן ארץ הונגריה,
ברוחך סמכהו, בתעצומות ועוז,
זרוע עזרתך נטה לו כמושיע,
בלחמו עם אויביו יעשה נפלאות
מאז דכאו ראשו ימי עמל ורעה,
רצהו כאב נאמן, תן לו שנות ששון!
עוונו כבר נרצה מכובד התלאה,
נלחצה נפשו בין קירות האסון.
בידך נחית בימים אשר עברו
על הרי קַרְפָּט פעמי אבותינו!
לרשת הארץ בעזרתך גברו [לא תורגם: בני בֶּנְדֶגוּז]
בחרבותם לקחו נאות מושבותינו;
גיבורי אַרְפַּד לאחוזה בחרו
ארץ בה נהרות גבורה יהימו;
על גדות טִסָּא דוּנָא יחד חוברו,
שם דגלי עוזם בגאון הרימו.
פה ערבות קוּנְשַאג, שם במלוא חופניים
בעדנו העמקים בר יעטפו,
שם הרי טָקֵיא ממגד שמים,
מתק הענבים ליקב ישטפו.
אתה הושעתנו בעת פעמים הרבה
עלי מבצרי מַחְמָדִ (במקור: הטורקי) דגל הרימונו;
ועם מַטְיֵשּ מלכנו בעם כבד כארבה
גאון בירת וִוינָא לנו שסונו.
אולם אהה! גברו עוונינו, אשמינו
ניאצת בנו, וגם גדל חרונך;
מעשן אפך קדרו ענני שמינו
ועד חורמה דיכאונו חזיזי שאונך.
עתה חצי מָנְגָּל (קרי מונגול) ללבינו ניחתו
דם גיבורינו נשפך כנהרים,
אחריהם מַחְמָדִים (במקור: טורקים) ארצנו שיחתו
ועול כובדם נתנו עלינו זרים
שפתות עם לועז על גבעות חללינו
קול שאון הרימו, תרועת רצח;
בעקבי רגליהם רמסו קודקודינו
גדודי עם אָסְמַן (קרי עות'מאן), ובחרפות נצח.
צצה מקרבנו לענת הרשע
ולציה נעשו עמקי הברכה,
מקשר המורדים שבת כל ישע,
הוי כל חמדה לתל דשן נהפכה.
הטוב והישר יתחבאו במערות,
גם שם תדבקמו חרב הרודפים.
הנדיבים יסתרו בסבך היערות,
ועל אובדן ארצם לבוש אבל עוטפים.
יעלו להרים גם ירדו לעמקים,
מגור ופחד לרגלם יהלוכו,
על ראשם העננים יפיצו ברקים
ובנחלי דם עקביהם נבוכו
תל החרבות על גבעה הנישאה,
מצודת גיבורים היה מלפנים,
תרועת העליזים בה תמיד נשמעה
ועתה קול שאיה מבין האבנים.
מדם החללים אשר נשפך כמים,
פרח החופשה לא יציץ לנו,
דמעת העשוקים על כל האפסיים
ולעג שוסינו הרודים בנו.
שדי! חמול, רחם! על עם הוּנְגָרִיָה,
סערת המצוקות סביב תניעהו,
שלח לו ימינך כתורן מרקיע,
מים היגונות לחוף בטח נהלהו;
אהה! דיכאו ראשו ימי עמל ותלאה,
רצהו כאב נאמן, תן לו שנות ששון,
עוונו כבר נרצה, עת גאולתו באה,
מלטהו מבין מלתעות האסון. |
Isten, áldd meg a magyart
Jó kedvvel, bőséggel,
Nyújts feléje védő kart,
Ha küzd ellenséggel;
Bal sors akit régen tép,
Hozz rá víg esztendőt,
Megbűnhődte már e nép
A múltat s jövendőt!
Őseinket felhozád
Kárpát szent bércére,
Általad nyert szép hazát
Bendegúznak vére.
S merre zúgnak habjai
Tiszának, Dunának,
Árpád hős magzatjai
Felvirágozának.
Értünk Kunság mezein
Ért kalászt lengettél,
Tokaj szőlővesszein
Nektárt csepegtettél.
Zászlónk gyakran plántálád
Vad török sáncára,
S nyögte Mátyás bús hadát
Bécsnek büszke vára.
Hajh, de bűneink miatt
Gyúlt harag kebledben,
S elsújtád villámidat
Dörgő fellegedben,
Most rabló mongol nyilát
Zúgattad felettünk,
Majd töröktől rabigát
Vállainkra vettünk.
Hányszor zengett ajkain
Ozmán vad népének
Vert hadunk csonthalmain
Győzedelmi ének!
Hányszor támadt tenfiad
Szép hazám, kebledre,
S lettél magzatod miatt
Magzatod hamvvedre!
Bújt az üldözött, s felé
Kard nyúlt barlangjában,
Szerte nézett s nem lelé
Honját a hazában,
Bércre hág és völgybe száll,
Bú s kétség mellette,
Vérözön lábainál,
S lángtenger felette.
Vár állott, most kőhalom,
Kedv s öröm röpkedtek,
Halálhörgés, siralom
Zajlik már helyettek.
S ah, szabadság nem virul
A holtnak véréből,
Kínzó rabság könnye hull
Árvánk hő szeméből!
Szánd meg Isten a magyart
Kit vészek hányának,
Nyújts feléje védő kart
Tengerén kínjának.
Bal sors akit régen tép,
Hozz rá víg esztendőt,
Megbűnhődte már e nép
A múltat s jövendőt! |
מידע על היצירה "המנון הונגריה" באתר מיוזיק בריינז
