המלחמה העולמית בטרור היו סדרת מערכות צבאיות שהובילו ארצות הברית ומדינות נוספות כנגד ארגוני טרור ומדינות התומכות בטרור לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001 במשך כעשור. על פיגועים אלו, אשר גרמו למותם של קרוב ל-3,000 אמריקאים, לקח אחריות ארגון אל-קאעידה בראשותו של אוסאמה בן לאדן, אשר בסיסיו היו בעיקר באפגניסטן. כחודש לאחר הפיגועים קואליציה רחבה של מדינות בראשות ארצות הברית פלשה לאפגניסטן, הפילה שם תוך זמן קצר את משטר הטליבאן והחלה בלחימה מתמשכת מול כוחות של הטליבאן ואל-קאעידה. את הלחימה הנהיג נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, אשר החליט כשנתיים מאוחר יותר להרחיב את הלחימה גם לעיראק. לאחר שגיבש קואליציה מצומצמת יחסית של מדינות, הצבא האמריקני הוביל פלישה לעיראק שגרמה תוך זמן קצר לנפילת משטרו של סדאם חוסיין. בדומה למה שקרה באפגניסטן הלחימה בעיראק התפתחה ללחימה מתמשכת בארגוני טרור מקומיים בראשות אל-קאעידה. בשנים הבאות השקיעה ארצות הברית מאמצים משמעותיים בהכרעת ארגוני הטרור באפגניסטן ובעיראק ובביסוס משטרים דמוקרטיים פרו-מערביים יציבים במדינות אלו. במקביל נערכו גם מבצעים צבאיים מצומצמים יותר באזורים נוספים באסיה ובאפריקה.
 | |||||
| בכיוון השעון משמאל למעלה: חורבות מגדלי התאומים, לאחר מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר; חיילי צבא ארצות הברית עולים על מסוק מדגם CH-47 צ'ינוק באפגניסטן; חייל אמריקני ומתורגמן אפגני במחוז זאבול שבדרום אפגניסטן; ופיצוץ של מכונית תופת בבגדאד, עיראק | |||||
| סוג העימות | מלחמה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריכים | 14 בספטמבר 2001 – 15 באוגוסט 2021 (19 שנים) | ||||
| מקום | כלל עולמי | ||||
| עילה | פיגועי 11 בספטמבר | ||||
| תוצאה |
קונפליקטים מתמשכים במסגרת שורה של עימותים צבאיים, לרבות: | ||||
| |||||
 חברות יוזמת לוחמה בטרור חוצה סהרה (TSCTI)
מדינות פעילות נוספות
אזורי לחימה מרכזיים
 פיגועי טרור עיקריים: ההתקפות על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה (1998) • 2. פיגועי 11 בספטמבר (2001) • 3. פיגועי באלי (2002) • 4. פיגועי 11 במרץ (2004) • 5. פיגועי 7 ביולי (2005) • 6. מתקפת הטרור במומבאי (2008) • 7. פיגועי נובמבר (2015) | |||||
.svg){kind=small}
לקראת סוף כהונתו של ג'ורג' ווקר בוש היה נראה שארגון אל-קאעידה נחלש משמעותית ושהושגה יציבות מסוימת באפגניסטן ובעיראק, ובתוך כך החלה מגמה של הוצאת הכוחות המערביים ממדינות אלו. בדצמבר 2011 השלים נשיא ארצות הברית ברק אובמה את הוצאת הכוחות האמריקניים מעיראק עד האחרון שבהם. במאי 2013 הכריז אובמה שהמלחמה "בטרור" הגיעה לקיצה, ושרשויות הצבא והמודיעין תפעלנה לא נגד טקטקיה אלא נגד קבוצת רשתות ספציפית שמטרתה להשמיד את ארצות הברית.[1] בדצמבר 2014 אובמה גם השלים זאת באפגניסטן, אף ששם ארצות הברית השאירה כוח צבאי קטן. כך שתי מלחמות אלו הגיעו לסיומן, לאחר יותר מעשור של לחימה. מראשית המלחמה העולמית בטרור בשנת 2001 ועד לשנת 2011 נהרגו במהלך הלחימה במזרח התיכון כ-8,000 חיילים מערביים, מרביתם אמריקניים. מלבד כ-3,000 אזרחים אמריקאים שנהרגו בפיגועי 11 בספטמבר 2001, בפיגועים שהיו מאז נהרגו כ-4,000 אזרחים נוספים במהלך מתקפות של ארגוני טרור כנגד מטרות מערביות ופרו-מערביות. כמו כן במהלך המלחמות והמבצעים השונים שנערכו מאז נהרגו כמה עשרות אלפי פעילי טרור לצד עשרות אלפי אזרחים, כאשר מרבית נפגעים אלו היו באפגניסטן ובעיראק.
אף על פי שהמלחמה העולמית בטרור מזוהה בעיקר עם תקופת כהונתו של ג'ורג' ווקר בוש, נשיא אשר ראה במלחמה זו חלק מהמדיניות הרשמית של הממשל, היא המשיכה גם בימי נשיאותו של ברק אובמה. במהלך כהונתו של אובמה הוצאו כוחות אמריקאיים מעיראק ובשנת 2013 הוכרז הסיום הפורמלי של המלחמה העולמית בטרור. תוך מספר חודשים הוצעו גם מרבית הכוחות מאפגניסטן. תוך זמן קצר מיציאת הכוחות האמריקנים מעיראק נכזבה תקוותם של רבים בעולם והמדינה הידרדרה למלחמת אזרחים כוללת שבה היא איבדה הלכה למעשה נתחים משמעותיים משטחה לטובת ארגון הטרור המדינה האסלאמית (דאעש), ארגון שרבים מאנשיו הם יוצאי ארגון אל-קאעידה. עקב אירועים אלה החליט נשיא ארצות הברית ברק אובמה לחדש את הלחימה האמריקנית במזרח התיכון נגד הטרור האסלאמי, ולצורך כך הוא גיבש קואליציה של מדינות המוציאות לפועל תקיפות אוויריות נגד ארגון המדינה האסלאמית.
אטימולוגיה
ככל הנראה המינוח הרשמי המוקדם ביותר שעסק במלחמה אמריקנית כנגד "הטרור", היה בשנת 1984 כאשר ממשלו של רייגן הורה על הקפאת נכסים של מספר ארגוני טרור אסלאמי. ההוראה ככל הנראה נבעה כתגובה לפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות באוקטובר 1983, פיגועים בהם קיפחו את חייהם 241 חיילים אמריקניים וכמה עשרות נוספים.[2] בשנים הבאות גורמים שונים בארצות הברית דיברו לא פעם על מאבק או מלחמה או מערכה נגד ארגוני טרור אסלאמיים ואחרים. בשנת 1997 אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון הטרור אל-קאעידה, הכריז מצידו על "ג'יהאד - מלחמת קודש - על ממשלת ארצות הברית", ובכך הגדיר את המצב בינו לבין ארצות הברית כמלחמה.[3] כשנה לאחר מכן ארגונו של בן לאדן פוצץ את שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה, וכשלוש שנים לאחר מכן הוציא לפועל גם את פיגועי 11 בספטמבר 2001 - פיגועים שרק בעקבותיהם הפכה המלחמה העולמית בטרור ליסוד חשוב במדיניות החוץ של ארצות הברית. בעקבות הפיגועים נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש הציג את הפיגועים כחלק ממלחמה בין המערב לארגוני הטרור וב-16 בספטמבר 2001, ממעונו בקמפ דייוויד, הוא הכריז על תחילתה של "מלחמה בטרור";[4] רעיון אותו ניסח בצורה בהירה יותר בנאומו בפני שני בתי הקונגרס ב-20 בספטמבר אותה השנה.[5]
המלחמה העולמית בטרור מכונה גם בשמות רבים נוספים, כגון "מלחמת העולם השלישית",[6][7][8] "מלחמת העולם הרביעית" (לאחר המלחמה הקרה כמלחמת עולם),[9][10][11] "המלחמה של בוש",[12][13][14] "המלחמה הארוכה",[15][16][17] ו"המלחמה נגד אל-קאעידה".[18] הכינויים השונים זוכים לפרשנויות שונות ולעיתים הם עוסקים במשמעויות דומות שאינן זהות לגמרי.
באפריל 2007, בשלהי כהונתו של ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, ממשלתו הודיעה בפומבי כי היא נוטשת את השימוש במונח "המלחמה בטרור", ביטוי אותו היא מצאה לדבריה יותר מזיק מאשר מועיל.[19] בהרצאה בשנת 2011 ראש ארגון ה-MI5 כפר בהגדרה של העימות עם ארגוני הטרור כ"מלחמה", וציין כי פיגועי 11 בספטמבר היוו "פשע, לא אקט של מלחמה", והוא הוסיף ש"אף פעם לא הרגשתי שההגדרה הזאת [של מלחמה] מסייעת ללחימה בטרור".[20] באיחור מה לאחר בריטניה, עם עזיבתו של ג'ורג' ווקר בוש את הבית הלבן גם ארצות הברית החלה להפסיק להגדיר את מצב העניינים כמלחמה. במרץ 2009, משרד ההגנה האמריקני הורה להחליף במסמכים רשמיים את המונח "המלחמה העולמית בטרור" בביטוי חדש בשם "מבצעי החירום בחו"ל" (Overseas Contingency Operation, OCO),[21] כאשר המטרות המקוריות של המערכה שהגדיר ג'ורג' ווקר בוש נשמרו והוגדרו כלחימה בטרור תוך התמקדות בארגון אל-קאעידה לצד הקמה של בריתות כנגד הטרור הבינלאומי.[22][23]
רקע
ערכים מורחבים – טרור אסלאמי, אל-קאעידה
לצד ארגוני טרור אסלאמים שונים אשר קנו לעצמם שם בינלאומי במחצית השנייה של המאה ה-20, בלט ארגון אל-קאעידה. את מקורותיו של ארגון טרור זה נהוג לנעוץ במלחמה הסובייטית באפגניסטן לאורך שנות ה-80 של המאה ה-20. במסגרת מלחמה זו פלשה ברית המועצות לאפגניסטן במטרה לבסס במקום משטר קומוניסטי. כנגד פלישה זאת מדינות שונות בגוש המערבי כגון ארצות הברית, בריטניה, ערב הסעודית ופקיסטן העניקו תמיכה כלכלית וצבאית ללוחמים אפגנים אסלאמיסטים אשר זכו במערב לשם לוחמי המוג'אהדין. לוחמים אלו ניהולו מלחמת גרילה מול כוחות ברית המועצות, ובכך שירת הדבר לדידם של גורמים רבים במערב את האינטרסים שלו תחת מאמציו להחליש את ברית המועצות במסגרת המלחמה הקרה. באותן השנים היגר אוסאמה בן לאדן לאפגניסטן, קבע שם את מקומו, ועד מהרה הפך לעומד בראשו של ארגון אל-קאעידה שהיה אחד הארגונים שלחמו בסובייטים. בשנים שלאחר המלחמה באפגניסטן, החל ארגונו של בן לאדן לבסס עצמו כארגון מאומן, מלוכד ומצויד, ובמקביל החל להוציא פעולות טרור נגד מי שהוגדרו כאויבי האסלאם. בשנת 1996, השתלט ארגון הטליבאן על אפגניסטן, והחל ליישם במדינה את חוקי השריעה, ובמקביל לתת מקלט, תמיכה ומרחבי אימונים לארגוני טרור אסלאמיים שונים, בדגש על ארגון אל-קאעידה. ארגון זה, הקים תשתית שלמה באפגניסטן, אשר כללה עשרות בסיסי אימונים.[24][25]
לאורך שנות ה-90 ארגון אל-קאעידה הוציא לפועל שורה ארוכה של מתקפות טרור איכותיות ואפקטיביות, המיועדות בעיקר כנגד יעדים אמריקניים. כך למשל ב-26 בפברואר 1993, הארגון ביצע ניסיון ראשון למוטט את מגדלי התאומים בניו יורק באמצעות משאית-תופת שהתפוצצה בחניון התת-קרקעי של מגדל מספר 1 במרכז הסחר העולמי. 6 אזרחים נהרגו ויותר מ-1000 נפצעו.[26] לאחר מספר שנות רגיעה, ב-7 באוגוסט 1998, ביצע הארגון פיגוע גדול ממדים בשגרירויות האמריקניות בניירובי, בירת קניה, ובדאר א-סלאם, בירת טנזניה. בפיגועים אלו נרצחו 224 בני אדם לרבות 12 אמריקניים, ונפצעו למעלה מ־4,000.[27]
פרוץ המלחמה העולמית בטרור (2001–2002)
פיגועי 11 בספטמבר
- ערך מורחב – פיגועי 11 בספטמבר
בבוקרו של יום שלישי, 11 בספטמבר 2001, תשעה עשר טרוריסטים שהשתייכו לארגון אל-קאעידה חטפו ארבעה מטוסי נוסעים שהמריאו מנמלי תעופה שונים בצפון מזרח ארצות הברית. תחילה, הטיסו החוטפים שניים מהמטוסים, טיסה 175 של יונייטד איירליינס וטיסה 11 של אמריקן איירליינס, לעבר מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי שבעיר ניו יורק וריסקו את המטוסים החטופים לתוכם. 147 נוסעי המטוסים נהרגו, בתוך פחות משעתיים שני המגדלים קרסו ובכך הביאו להרג של 2,192 אזרחים, 343 כבאים ו-71 שוטרים. כמו כן ריסקו החוטפים את טיסה 77 של אמריקן איירליינס אל תוך הצלע השמאלית של בניין הפנטגון בארלינגטון הסמוכה לוושינגטון הבירה, כאשר כתוצאה מכך מוסב נזק משמעותי למבנה ונהרגים כל 59 נוסעי המטוס לצד 70 אזרחים ו-55 אנשי צבא על הקרקע. בנוסף הם תכננו לרסק את המטוס הרביעי, טיסה 93 של יונייטד איירליינס, אל תוך בניין הקפיטול, אך המטוס התרסק לבסוף בשדה פתוח ליד שנקסוויל, פנסילבניה, לאחר מאבק בין נוסעי המטוס לחוטפיו, כאשר כל 39 הנוסעים נהרגים. בסיכומו של דבר נספו באירועים 2,977 בני אדם, דבר אשר הופך אירועים אלו למתקפת הטרור הגדולה ביותר בהיסטוריה, ולהתקפה הקטלנית ביותר שספגה ארצות הברית על אדמתה מאז המתקפה היפנית על פרל הארבור בדצמבר 1941.[28][29]
מיד לאחר הפיגועים גורמי ממשל בארצות הברית הצביעו על ארגון אל-קאעידה כחשוד העיקרי באחריות להם, כאשר הם רואים בפיגועים המשך ישיר למתקפות הטרור שהוציא הארגון כנגד מטרות אמריקניות לאורך כל שנות ה-90. בעוד בתחילה מנהיג ארגון אל-קאעידה אוסמה בן-לאדן הכחיש קשר לאירועים, כשלוש שנים מאוחר יותר הוא לקח אחריות מלאה על הפיגועים, כאשר הוא מציין שהעילות שהביאו אותו להוציא אותם לפועל כוללות את התמיכה האמריקאית בישראל, נוכחותם של חיילים אמריקניים על אדמת ערב הסעודית והסנקציות שהטילה ארצות הברית נגד משטרו של סאדם חוסיין בעיראק.[30] יום לאחר הפיגועים, ב-12 בספטמבר, התכנסה מועצת נאט"ו והכריזה שתקיפת ארצות הברית משמעותה תקיפה על כל המדינות החברות בנאט"ו, ועל כן התגובה תהא בהתאם. הצהרה זו גרמה להחלת סעיף 5 באמנת נאט"ו בפעם הראשונה מאז שנכתב במלחמה הקרה.[31] לצד מעורבות של אל-קאעידה רבים בארצות הברית גם הצביעו על סדאם חוסיין כאחראי אפשרי לפיגועים, וכבר בצהרי 11 בספטמבר מזכיר ההגנה דונלד ראמספלד הורה לעובדיו לבדוק האם יש ראיות למעורבות עיראקית בתכנון ובביצוע הפיגועים, על מנת לבחון האם עומד צידוק נוח לתקיפת עיראק כתגובה.[32] בפגישה בקמפ דייוויד כארבעה ימים לאחר מכן שלל הנשיא בוש את היוזמה לתקוף את עיראק.[33]
אף על פי שממשל בוש התמהמהה בהצגת אופייה של התגובה הצפויה, הוא הקפיד להבהיר שתגובה צבאית בוא תבוא. יום לאחר הפגישה בקמפ דייוויד, ב-16 בספטמבר, הכריז ג'ורג' ווקר בוש על תחילתה של "מלחמה בטרור",[4] רעיון אותו ניסח בצורה נרחבת בנאומו בפני שני בתי הקונגרס ב-20 בספטמבר אותה השנה.[5] כבר בתחילת נאום זה הכריז בוש: "אנחנו הולכים להביא את אויבינו לצדק, או שאת הצדק נביא לאויבינו. הצדק ייעשה". בהמשך קבע בוש שהראיות קושרות את הפיגועים לארגון אל-קאעידה. האו הוסיף שאף על פי שטרוריסטים המזוהים עם הארגון פרוסים ביותר מ-60 מדינות, עיקר התשתיות ל הארגון נמצאים באפגניסטן, מדינה המצויה תחת שלטון הטליבאן. לאחר שתיאר את ההפרות השיטתיות של זכויות האדם באפגניסטן, בוש טען שמתוקף כך שהטליבאן נותן חסות לארגון אל-קאעידה הוא נושא באחריות לפיגועים, ומיד החל להציב עבורם שורה של דרישות: הסגרת הטרוריסטים באפגניסטן לרבות אוסאמה בן לאדן לארצות הברית, שחרור אזרחים זרים הכלואים באפגניסטן, ופירוק מיידי של ארגוני הטרור במדינה. לסיום הוא הוסיף ש"דרישות אלה אינן פתוחות למשא ומתן", ובהמשך הכריז גם ש"הם (הטליבאן) ימסרו לנו את הטרוריסטים או שהם יחלקו אתם את גורלם". עוד אמר בוש ש"המלחמה שלנו בטרור מתחילה עם אל-קאעידה, אבל היא לא תיגמר שם. היא לא תיגמר עד שכל ארגוני הטרור יעצרו וינוצחו." בוש הוסיף שהמלחמה תהיה ארוכה, תכלול אמצעים מגוונים, ותציב על הכוונת לא רק ארגוני טרור אלא גם מדינות המגבות אותן, היות ש"כל המדינות צריכות לקבל החלטה - או שאתם איתנו או שאתם עם הטרוריסטים". לבסוף קרה לכל מדינות העולם להצטרף למאבקה של ארצות הברית למען שלום העולם וחירותו.[34]
הפלישה לאפגניסטן
- ערך מורחב – מלחמת אפגניסטן
מלחמת אפגניסטן, המכונה על ידי צבא ארצות הברית "מבצע חירות מתמשכת", היא מלחמה שיזמה ארצות הברית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, שהעלו את אפגניסטן כחשודה העיקרית במתן בסיסים לאוסאמה בן לאדן ולארגון הטרור אל-קאעידה. במסגרתה נכבשה אפגניסטן והופל שלטון הטליבאן שהתקיים בה.
ארצות הברית קיבלה תמיכה וגיבוי בינלאומיים רחבים, ובין היתר הברית הצפון אטלנטית - נאט"ו - הפעילה לראשונה מאז הקמתה את סעיף מספר 5 באמנתה, לפיו תקיפה באחת המדינות החברות בברית משמעה פגיעה בכל המדינות החברות בה. בנוסף לכך, מדינות רבות כדוגמת סין, רוסיה, והודו הציעו שיתוף פעולה מודיעיני (ורוסיה אף שלחה כסיוע כוחות ספצנאז של השירות הפדרלי ללוחמה בסמים), או כדוגמת יפן וקוריאה הדרומית שהציעו שיתוף פעולה צבאי ורפואי. אחד הביטויים לתמיכה ולגיבוי הרחבים ניתן למצוא בקואליציית "ISAF", שהוקם על ידי מועצת הביטחון של האו"ם ב-20 בדצמבר 2001 ומטרתו לשמור על הביטחון והפיתוח של אפגניסטן לאחר מפלת שלטון הטליבאן בה.
לאחר הפלת שלטון הטליבאן וכיבוש הבירה קאבול, הוקם שלטון חדש שהתבסס על הברית הצפונית (איגוד של ארגונים המתנגדים לטליבאן וששלטו באפגניסטן לפני שהארגון השתלט עליה). הקואליציה בראשות ארצות הברית מנסה לייצב את המדינה על ידי ביסוס משטר דמוקרטי בה ועל ידי חיזוק צבאה כדי שיוכל להתמודד עם ארגוני הטרור. בנוסף לכך, הקואליציה עוסקת בפעולות ביטחון שוטף במדינה שכוללות לחימה במעוזי טליבאן החוזרים ומתגבשים במקומות שונים במדינה (הדבר נגרם עקב היעדר צבא חזק שישליט סדר במדינה).
התרחבות הלחימה (2002–2007)
הפלישה לעיראק
- ערך מורחב – מלחמת עיראק
מלחמת עיראק או מלחמת המפרץ השנייה (השם הרשמי בצבא ארצות הברית הוא מבצע חופש לעיראק) הייתה פלישה של חילות קואליציה של מדינות (כוח רב לאומי - עיראק, MNF–I) בראשות ארצות הברית ובריטניה ובדחיפת ג'ורג' בוש, לעיראק, בשנת 2003, כדי להפיל את משטרו של סדאם חוסיין. עיקר הלחימה נמשך שלושה שבועות, החל מ-20 במרץ 2003. ההערכות לגבי מספר הנפגעים בשלב זה נעות סביב עשרת־אלפים אזרחים עיראקים, כמה עשרות אלפים של חיילים עיראקיים, ו-172 מחיילי הכוחות התוקפים.[35] בכמה מובנים, זהו חלקה השני של מלחמת המפרץ שהתרחשה ב-1991. לאחר המלחמה נותרו כוחות הקואליציה בעיראק ונאבקו בכוחות גרילה מקומיים, במאבק שנמשך עד 15 בדצמבר 2011,[36] עת הכריזה ארצות הברית רשמית על סיום מעורבותה הצבאית בעיראק. בתשע שנות לחימה אלה, נמנו 4,500 הרוגים אמריקאים וכ-100,000 הרוגים עיראקים.[37]
מזרח אפריקה
"מבצע חירות מתמשכת - קרן אפריקה" (OEF-HOA), הוא מבצע שמטרתו הוגדרה כמלחמה בטרור ובפיראטיות בקרן אפריקה בדגש על סומליה.[38] המבצע הוצא לפועל על ידי כוח מיוחד שהוקם על ידי האמריקנים לצורך העניין - כוח המשימה המשולב לקרן אפריקה (CJTF-HOA).[39] לצד כוח זה, השתתפו בפעילות במקום גם כוחותיהם הצבאיים של מספר מחברותיה של ברית נאט"ו ומספר מדינות מקומיות: סומליה, אתיופיה, קניה וג'יבוטי.[40] כוח נוסף שפועל במסגרת המבצע, הוא הכוח הימי הרב לאומי כוח משימה משולב מספר 150 - כוח שהוא למעשה שלוחה של כוחות הקואליציה הפרו-אמריקנית במלחמת עיראק, כאשר תפקידו לצד לוחמה נגד הפיראטיות באזור, הוא אבטחה ספציפית של מפרץ עדן, על-מנת לאפשר זרימה סדירה של ציוד, סחורות וכוח אדם מארצות הברית ואירופה לעיראק.[41] הכוח מורכב בעיקר מצבאותיהם של ארצות הברית, קנדה, צרפת, בריטניה, גרמניה, דנמרק ויפן.[42]
במהלך הלחימה במקום, תעשיית הפיראטיות באזור ספגה מכה קשה אך לא מוגרה לחלוטין, כלי שיט רבים שנכנסו לסכנת שוד חולצו על ידי הכוחות הצבאיים שבמקום ובסיסי פיראטים וכלי שיט של גורמים מעין אלו הותקפו.[43][44][45][46] במסגרת המלחמה בטרור שבאזור, ובעיקר בארגון אל שבאב - מאות טרוריסטים נהרגו או נעצרו, ורבות מתשתיות ובסיסי הטרור במקום הושמדו.
במהלך כלל הלחימה במקום, 29 חיילים אמריקניים נהרגו.[47][48][49][50][51][52] מנגד, 110-158 טרוריסטים ופיראטים נהרגו אף הם[53] ויותר מ-1,200 טרוריסטים ופיראטים נעצרו.[54]
מערב אפריקה
- ערך מורחב – בוקו חראם
"מבצע חירות מתמשכת - חוצה סהרה" (OEF-TS), הוא מבצע שמטרתו היא להגביר את הביטחון, השיטור, הסדר והיציבות באזור הסהרה והסאהל שבאפריקה, כנגד פעילות טרור, שבשנים שטרם לכן קנה לו אחיזה באזור, וכנגד סחר בסמים ונשק במקום. בפרט, מטרת המבצע היא לשפר את יציבותן של אלג'יריה, צ'אד, מאלי, מאוריטניה, ניג'ר, סנגל, ניגריה ומרוקו - מדינות שהוגדרו כמאוימות מהטרור באופן מיידי.[55][56] ב-7 בינואר 2007, אישר הקונגרס הקצבה של 500 מיליון דולר בפריסה ל-6 שנים למען המטרה,[56] ובאותו היום נשלחו כוחות אמריקניים לאזור, כאשר הם חוברים לכוח בינלאומי אפריקני שהוקם באזור. הכוח הבינלאומי הכולל של המבצע כלל כ-1,325 אמריקנים,[57] 200 קנדים,[58]כ-900 מרוקאים,[57] כ-400 מאלים,[59]כ-250 אלג'יראים, 1000 מאוריטנים[60] ו-25 רופאים סנגלים. העיסוק המרכזי של הכוחות האמריקנים, היה באימון וציוד של הכוחות המקומיים, על-מנת להכשירם ללוחמה בטרור.[61]
מלבד ענייני ביטחון, חוק וסדר, עסק הכוח הבינלאומי גם בפעילות הומניטרית באזור, אשר כלל סיוע לאוכלוסייה המקומית, מתן עזרה רפואית, תפעול מערכות חינוך, פיתוח כלכלי ועוד.[62][63]
דרום אסיה
- ערך מורחב – המלחמה בצפון-מערב פקיסטן
המלחמה בצפון-מערב פקיסטן הוא סכסוך מזוין בין הכוחות המזוינים של פקיסטן בתמיכה ובמעורבות של ארצות הברית לבין קבוצות מיליטנטים אסלאמיות, המורכבות מאנשי שבטים, חברי טליבאן וחברי מוג'אהדין.[64] העימות החל ב-2004 לאחר שהצבא הפקיסטני ניסה לתפוס חברי אל-קאעידה באזור הררי בשם וואזיריסטאן, אליו נמלטו טרוריסטים רבים מאפגניסטן השכנה (לרבות מנהיג ארגון אל-קאעידה, אוסאמה בן לאדן). המבצע גרם להתקוממות מזוינת מצד המקומיים, ובעקבותיו נהרגו 7,000 אזרחים ויותר מ-3,440,000 אזרחים נאלצו לנטוש את בתיהם.
המעורבות של ארצות הברית בלחימה באזור, התבטאה בעיקר בתמיכה בכוחות הפקיסטניים, בהפעלה נרחבת של מזל"טים לשם איסוף מודיעין, חיסולים ממוקדים ותקיפת יעדים מהאוויר, ובהפעלת אנשי CIA וחיילי הכוחות המיוחדים של ארצות הברית בשטח.
במהלך הפעילות האמריקנית בצפון-מערב פקיסטן, אותר אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון אל-קאעידה, אשר כאמור אחראי לסדרת פיגועים רצחניים ברחבי העולם ובהם פיגועי 11 בספטמבר, העילה למלחמה העולמית בטרור. בהוראתו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, ובביצוע לוחמי כוחות הקומנדו המיוחדים, "צוות שש" של יחידת "אריות הים" (Navy SEALs) חוסל בן לאדן במסגרת מבצע חנית נפטון, ב-2 במאי 2011, בעיר אבוטאבאד, כ-50 קילומטרים צפונית לאיסלאמאבאד בירת פקיסטן. מדובר היה למעשה במילוי אחד היעדים החשובים והסימבוליים ביתר של המלחמה העולמית בטרור - עשיית דין באחראים לפיגועי 11 בספטמבר. לאחר ההתנקשות באוסאמה בן לאדן, הכריז אובמה שהמטרה המרכזית במלחמה העולמית בטרור בכלל ובזו שבצפון-מערב פקיסטן בפרט, הושגה.
דרום מזרח אסיה
בינואר 2002, החל הצבא האמריקני לפורס כוחות צבא באיי הפיליפינים בתיאום עם שלטונות המדינה, שכמעט איבדה את אחיזתה ושליטתה במספר איים בדרום המדינה בעלי רוב המוסלמי, אליהם החלו לחדור ארגוני טרור אסלאמיים. המטרה הייתה לייעץ ולסייע בפועל לכוחות המזוינים של הפיליפינים במאבקם נגד קבוצות אסלאמיות פיליפיניות.[65] בתחילה, הפעילות בעיקר התמקדה בחיסולן של קבוצות אבו סיאף ואל-ג'מאעה אל-אסלאמיה בדרום מזרח אסיה (JI) ממעוזם באי הדרומי באסלאן.[66] החלק השני של המבצע היה למעשה תוכנית הומניטרית בשם "חיוכי מבצע", אשר מטרתה הייתה לספק טיפול רפואי ושירותים חיוניים לתושבי אזור באסלאן, לאחר שהמקום נפגע מהקרבות.[67][68] במהלך הלחימה בפיליפינים, נהרגו 17 חיילים אמריקניים[69] וכ-315 חמושים איסלאמיים.[70]
התייצבות המזרח התיכון (2007–2011)
.jpg)
בעשורים האחרונים, השלטון המרכזי בתימן סבל מחולשה והמערכת השבטית הייתה חזקה כתמיד. מפאת דברים אלו, נותרו בתימן אזורים נרחבים במדינה חסרי חוק וסדר, אשר היו למעשה פתוחים לאימונים ופעילות של ארגוני טרור מילטנטיים. כתוצאה מכך, קנה לו ארגון אל-קאעידה אחיזה חזקה במדינה זו.[71] החל מראשית המלחמה העולמית בטרור, ניהלה ארצות הברית סדרה של תקיפות צבאיות על חמושים של אל-קאעידה בתימן, בין השאר, באמצעות שימוש מוגבר במזל"טים.[72] בנוסף, במטרה לתמוך במאמציה העצמאיים של תימן להילחם בטרור, הגדילה ארצות הברית, את חבילת הסיוע הצבאית שלה לתימן מפחות מ-11 מיליון דולר בשנת 2006 ליותר מ-70 מיליון דולרים בשנה 2009, כמו גם מתן עד 121 מיליון דולר לפיתוח צבאי לשלוש שנים.[73]
אחרית דבר: מבצע נחישות טבועה
- ערך מורחב – הקואליציה הבינלאומית נגד המדינה האסלאמית
התפוררות המזרח התיכון ועליית המדינה האסלאמית
- ערך מורחב – מלחמת האזרחים השנייה בעיראק, המתקפה בצפון עיראק
פעולות טרור עיקריות
החל מפיגועי 11 בספטמבר שפתחו למעשה את המלחמה העולמית בטרור ועוד במעט לפניהן, הוציאו לפועל ארגוני טרור אסלאמיים פעולות טרור כנגד מטרות מערביות ואחרות. מרבית מפעולות אלו מאופיינות בפגיעה המונית באזרחים חפים מפשע באמצעות חוליות טרור המשתמשות בירי קל ופיצוץ חומרי נפץ.
| הרוגים | אירוע | תאריך | מיקום | אחריות |
|---|---|---|---|---|
| 2,977 | פיגועי 11 בספטמבר | 2001 |  ארצות הברית | אל-קאעידה |
| 209 | פיגועי הרכבות במומבאי | 2006 |  הודו | לשקאר-א-טייבה |
| 202 | פגועי באלי | 2002 |  אינדונזיה | אל-קאעידה |
| 191 | פיגועי 11 במרץ במדריד | 2004 |  ספרד | אל-קאעידה |
| 180 | הפיגוע בקראצ'י ב-2007 | 2007 |  פקיסטן | אל-קאעידה |
| 166 | מתקפת הטרור במומבאי | 2008 | הודו | לשקאר-א-טייבה |
| 136 | פיגועי 13 נובמבר בפריז | 2015 |  צרפת | המדינה האסלאמית |
| 117 | פיגוע פשאוור | 2009 | פקיסטן | טליבאן |
| 116 | הפיגוע במעבורת סופרפרי 14 | 2004 |  הפיליפינים | אבו סיאף |
| 105 | פיגוע ההתאבדות בלאקי מרקט | 2010 | פקיסטן | טליבאן |
| 90 | הפיגועים בשארם א-שייח' | 2005 |  מצרים | אל-קאעידה |
| 80 | פיגוע ג'איפור | 2008 | הודו | לשקאר-א-טייבה |
| 74 | מתקפת הטרור בקמפלה | 2010 |  אוגנדה | א-שבאב |
| 62 | הפיגועים בדלהי | 2005 | הודו | לשקאר-א-טייבה |
| 60 | הפיגועים בעמאן | 2005 |  ירדן | אל-קאעידה |
| 57 | הפיגועים באיסטנבול | 2003 |  טורקיה | אל-קאעידה |
| 56 | פיגועי 7 ביולי בלונדון | 2005 |  בריטניה | אל-קאעידה |
| 52 | הפיגוע בבאזר זבארי | 2003 | הודו | לשקאר-א-טייבה |
| 45 | הפיגועים בקזבלנקה | 2003 |  מרוקו | אל-קאעידה |
| לעיתים מספר ההרוגים באירועים השונים איננו ודאי במדויק, ומפעם לפעם אין ודאות גם באשר לארגון הטרור בעומד מאחוריהם. בנוסף, לא ציונו אירועי טרור באפגניסטן, עיראק, סוריה ותימן, עקב חוסר ההבחנה הברורה בין מתקפות טרור לעימותים השונים המתנהלים במדינות אלו. | ||||
אבדות
אין מידע מדויק לגבי מספר ההרוגים והנפגעים במלחמה העולמית בטרור. מספר ההרוגים במערכות הצבאיות שניהלו ארצות הברית ובנות בריתה ברחבי העולם, נע בין 284,063 ל-397,703, כאשר מתוכם כעשרת אלפים אמריקניים. בנוסף לכך, נהרגו גם במהלך אותה התקופה כ-3,800 איש, מרביתם בני העולם המערבי, כתוצאה מטרור אסלאמי נגדי (לרבות פיגועי 11 בספטמבר).
|
|
עלויות
אין הסכמה לגבי העלויות של המלחמה העולמית בטרור, מבחינתה של ארצות הברית, והחישובים השונים נעים בין 1.2 ל-3 טריליון דולר בקירוב.
| מקור | שירות המחקר ומשרד התקציב של הקונגרס[115][116][117] | מכון ווסטון ללימודים בינלאומיים[118] |
|---|---|---|
| מחלקת ההגנה של ארצות הברית | 1.21 טריליון דולר | 1.311 טריליון דולר |
| מחלקת המדינה של ארצות הברית והסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי | 66.7 מיליארד דולר | 74.2 מיליארד דולר |
| המחלקה לענייני חיילים משוחררים של ארצות הברית | 8.4 מיליארד דולר | 32.6 מיליארד דולר |
| הוצאות נלוות | 1.24-1.63 טריליון דולר | |
| סה"כ | 1.28 טריליון דולר | 2.66-3.05 טריליון דולר |
*) הערה: החישוב של הקונגרס, היא חישוב צר יותר. הוא נוהג לחשב רק דברים הקשורים ישירות למלחמה העולמית בטרור. לעומתו מכון ווסטון ללימודים בינלאומיים נוהג לחשב גם עלויות היקפיות, כמו השקעות אזרחיות אמריקניות בעיראק ובאפגניסטן, הרחבת הצבא האמריקני כתוצאה מהמלחמה וכו'.
ביקורת
ביקורת על המלחמה העולמית בטרור, מגיעה מכיוונים שונים, בעיקר טענות שהעניין כרוך בבעיות מוסריות של הפרת חירויות אזרח וזכויות אדם,[119] טענות לחוסר יעילות וטענות לעלות כלכלית גבוהה. בנוסף, הרעיון של "מלחמה" נגד טרור ספג ביקורת בטענה שאין אפשרות של ממש להילחם בטרור, היות שהוא איננו גורם מדיני.[120] מבקרים אחרים, כמו פרנסיס פוקויאמה, נהג לציין כי "טרור" הוא איננו אויב, אלא טקטיקה.[121] אחרים נהגו לטעון שהמלחמה העולמית בטרור היא למעשה צביעות אמריקנית[122] ופוגעת במעמדה ובתדמיתה של ארצות הברית בעולם.[123]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שאלות נפוצות על המלחמה בטרור, אתר הבית הלבן (באנגלית)
- ארגון ה-CIA והמלחמה בטרור, אתר ה-CIA (באנגלית)
- שבע שנים ראשונות - המלחמה בטרור: תמונת מצב, אלון לוין ויובל בוסתן, אוקטובר 2008, סיקור ממוקד
מלחמה נגד הטרור, 2001-2009, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
