המוזיאון להיסטוריה של הטבע (לונדון)

המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע
	האולם המרכזי של המוזיאון
	האולם המרכזי של המוזיאון
מידע כללי
סוג	מוזיאון להיסטוריה של הטבע
כתובת	Exhibition Road, South Kensington, London
מיקום	הרובע המלכותי קנזינגטון וצ'לסי
מדינה	הממלכה המאוחדת
מייסדים	ריצ'רד אוון
מבקרים בשנה	4,105,106 (נכון ל־2009)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1881
תאריך פתיחה רשמי	1881
אדריכל	Alfred Waterhouse
סגנון אדריכלי	אדריכלות נאו רומנסקית
קואורדינטות	51°29′46″N 0°10′34″W
	http://www.nhm.ac.uk
	(למפת לונדון רגילה) קנט סארי בר. בקי. הרטפורדשייר אסקס המוזיאון להיסטוריה של הטבע

המוזיאון להיסטוריה של הטבע (באנגלית: The Natural History Museum) הוא אחד משלושת המוזיאונים המצויים בדרך התערוכות בדרום קנזינגטון ברובע קנזינגטון וצ'לסי בלונדון שבאנגליה (המוזיאונים האחרים הם מוזיאון המדע ומוזיאון ויקטוריה ואלברט). חזית המוזיאון מצויה בדרך קרומוול.

עובדות מהירות מידע כללי, סוג ...

סגירה

המוזיאון מציג מוצגים הקשורים למדעי החיים ומדעי כדור הארץ, ובו כ-70 מיליון מוצגים שונים. חמשת האוספים העיקריים הם בתחומי הבוטניקה אנטומולוגיה, מינרלוגיה, פלאונטולוגיה וזואולוגיה.

המוזיאון נודע במיוחד באוסף שלדי הדינוזאורים המאובנים שלו.

האוסף החל מתרומה של הרופא האירי סר האנס סלואן (1660–1753). אוסף סלואן, שכלל צמחים מיובשים ושלדים של בני אדם ובעלי חיים הוצג בבית מונטג בבלומסבורי בשנת 1776 - משכנו של המוזיאון הבריטי.

בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19, פרופסור ריצ'רד אוון, הממונה על מחלקת ההיסטוריה של הטבע במוזיאון הבריטי, הגיע למסקנה שבשל היקפם של האוספים - נדרש מבנה נפרד על מנת להציגם. לצורך זה נרכשה אדמה בדרום קנזינגטון וב-1864 נערכה תחרות אדריכלים לתכנון המוזיאון החדש. ההצעה הזוכה הייתה הצעתו של רב החובל פרנסיס פוק אשר נפטר זמן קצר לאחד זכייתו. אלפרד ווטרהאוס נבחר להמשיך ולטפל בהצעה הזוכה (ואף שינה אותה) ותכנן מחדש את החזיתות בסגנון רומנסקי.

העבודות החלו בשנת 1873 והסתיימו בשנת 1880. המוזיאון נפתח לציבור בשנת 1881, אף שמעבר המוצגים מהמוזיאון הישן לא הושלם עד שנת 1883. רשמית, נותר המוזיאון אגף של המוזיאון הבריטי, והוא נקרא: "המוזיאון הבריטי (היסטוריה של הטבע)", באנגלית: British Museum (Natural History) ובקיצור: B.M.(N.H.). בשנת 1963 הפך המוזיאון למוזיאון נפרד, ובשנת 1986 צורפו אליו המוזיאון לגאולוגיה הסמוך. בשנת 1992 שונה שם המוזיאון לשמו הנוכחי בעקבות חקיקה של הפרלמנט הבריטי.

בין השנים 1974–1988 הוצגה במוזיאון לגאולוגיה תערוכה פופולרית ביותר המציגה דגם של הר געש ומדמה רעידות אדמה.

גלריות המוזיאון שופצו בשנת 1998, והוקם "מרכז דרווין" (על שם צ'ארלס דרווין) ובו מוצגים מיליוני מוצגים הקשורים לבעלי חיים ולצמחים. כחלק מאוסף זה מוצג ארצ'י התמנון הענקי - תמנון ענק שאורכו שמונה מטרים, וכן שרידי הלוויתן שעלה במעלה נהר התמזה ב-20 בינואר 2006.

במשך למעלה ממאה שנה ניצב בלובי הכניסה רפליקה של שלד של דיפלודוקוס קרנגי באורך כ-32 מטר, שכונה "דיפי". ב-2017 הוצא הדיפלודוקוס והוחלף בשלד של לווייתן כחול בשם "הופ" (תקווה). כיום שלד הדיפלודוקוס נמצא בתצוגה ניידת ברחבי בריטניה.

הן חזיתות המבנה והן בקירותיו הפנימיים נעשה שימוש רב בלבני טרה קוטה אדומות, שהפגינו עמידותו בפני זיהום האוויר הרב שהיה בלונדון בתקופה הוויקטוריאנית. המבנה עוטר בתגליפים רבים של צמחים, בעלי חיים ומאובנים. המבנה מקושר במנהרה לתחנת דרום קנזינגטון של הרכבת התחתית של לונדון.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המוזיאון מציג מוצגים הקשורים למדעי החיים ומדעי כדור הארץ, ובו כ-70 מיליון מוצגים שונים. חמשת האוספים העיקריים הם בתחומי הבוטניקה אנטומולוגיה, מינרלוגיה, פלאונטולוגיה וזואולוגיה.

המוזיאון מפורסם בין השאר באוסף שלדי הדינוזאורים המוצגים בו, בהם דיפלודוקוס (שהיה באולם הראשי עד ל-2017), טריצרטופס, איגואנודון, אלברטוזאורוס, דרומאוזאורוס ועוד. בשנים האחרונות נוספו עוד שלדים לגלריית הדינוזאורים, מוצגים אינטראקטיביים וגשר מברזל העובר מעל השלדים והמוצגים ומגיע לדגם רובוטי של טירנוזאורוס רקס המשחזר כיצד נראה ונשמע כשהיה חי.