המהפכה הגרמנית
סדרת מרידות ועימותים פוליטיים בגרמניה בשנים 1918-1919 שהובילו לכינון רפובליקת ויימאר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המהפכה הגרמנית או מהפכת נובמבר הייתה סדרת מרידות ועימותים פוליטיים שהתחוללו בגרמניה מנובמבר 1918 ועד אוגוסט 1919, והביאו להתפטרותו של וילהלם השני, פירוק הקיסרות הגרמנית וכינון רפובליקת ויימאר. המהפכה הגרמנית הייתה אחת ממספר מהפכות שהתחוללו באירופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנים 1917–1923.
ערך מחפש מקורות | |
בריקדות במהלך מרד הספרטקיסטים של 1919 | |||||||||
תאריך |
| ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | גרמניה | ||||||||
עילה | Naval order of 24 October 1918 | ||||||||
תוצאה |
ניצחון רפובליקת ויימאר
| ||||||||
| |||||||||
מהפכת נובמבר פרצה כאשר התברר לציבוריות הגרמנית כי תבוסתה הצבאית של גרמניה במלחמת העולם הראשונה בלתי נמנעת. במהפכה הגרמנית השתתפו מהפכנים והוגי דעות מזרמים שונים, כמו רוזה לוקסמבורג, וילהלם פיק וקרל ליבקנכט. בשונה ממהפכת פברואר באימפריה הרוסית, במהלכה מועצות פועלים דומות לסובייטים תפסו את השלטון ברחבי המדינה, המהפכה הגרמנית לא הונהגה על ידי מפלגה אחת; כמו כן, בשונה מהמהפכה הבולשביקית ברוסיה, ניסיונות הקומוניסטים להרחיב את המהפכה נגד המונרכיה ולהפוך אותה למהפכה כללית נגד השיטה הקפיטליסטית במדינה - נכשלו בסופו של דבר, גם אם בשלבים מסוימים נראה היה כי הצלחתם אפשרית.
המהפכה החלה במרד המלחים בקיל, כאשר בעקבות מעצר מלחים שסירבו להשתתף בתקיפה של הצי נגד בעלות הברית, יצאו המונים במחאה נגד מעצרם וב-4 בנובמבר 1918 השתלטו על העיר. ידיעות על המהפכה התפשטו ברחבי צפון גרמניה וב-6 בנובמבר 1918 כבר הייתה המבורג בידי המהפכנים. ב-7 בנובמבר 1918 היו גם הנובר, בראונשווייג וקלן בידי המהפכנים. בלילה שבין 7–8 בנובמבר השתלטו מהפכנים בראשות קורט אייזנר על מינכן והכריזו על הקמת רפובליקה בבוואריה. ביממה שלאחר מכן השתלטו מהפכנים על כמעט כל ערי גרמניה העיקריות, למעט ברלין, ברסלאו וקניגסברג[1]. ב-9 בנובמבר 1918 התפטר הקיסר ונמלט להולנד[2].
המהפכנים, בהשראת רעיונות קומוניסטיים וסוציאליסטים, לא מסרו את השלטון למועצות בסגנון סובייטי כפי שעשו הבולשביקים ברוסיה, משום שהנהגת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD) התנגדה ליצירתן. ה-SPD בחרה במקום זאת באספה לאומית שתהווה בסיס לשיטת ממשל פרלמנטרית. מחשש למלחמת אזרחים כוללת בגרמניה בין פועלים מיליטנטים לשמרנים ריאקציונרים, ה-SPD לא תכננה לשלול לחלוטין את המעמדות הגבוהים הגרמניים הישנים מכוחם וזכויותיהם. במקום זאת, היא ביקשה לשלב אותם בדרכי שלום במערכת סוציאל-דמוקרטית חדשה. במאמץ זה חיפשו אנשי SPD לכונן ברית עם הפיקוד העליון הגרמני. זה אפשר לצבא ולפרייקור (מיליציות לאומניות) לפעול עם מספיק אוטונומיה כדי לדכא את מרד הספרטקיסטים הקומוניסטי של 5–12 בינואר 1919 בכוח. אותה ברית של כוחות פוליטיים הצליחה לדכא התקוממויות שמאלניות בחלקים אחרים של גרמניה, וכתוצאה מכך המהפכה הושלמה לחלוטין עד סוף 1919.
הבחירות הראשונות לאספה הלאומית הגרמנית המכוננת החדשה (הידועה בכינויה האספה הלאומית של ויימאר) נערכו ב-19 בינואר 1919, והמהפכה הסתיימה למעשה ב-11 באוגוסט 1919, כאשר אומצה חוקת הרייך הגרמני (חוקת ויימאר).