Loading AI tools
היתר כניסה לישראל ("תצריח", בערבית: تصريح) הוא מסמך המונפק לפלסטינים תושבי יהודה, שומרון ועזה והוא מהווה אישור מעבר, כניסה ושהות באזורים המצוינים במפורש בהיתר.
לאחר כיבוש יהודה ושומרון מידי ירדן, ישראל נאלצה להתמודד עם גידול נוסף באוכלוסייה אזרחית עוינת שתחת שליטה ישראלית. במקביל לביטול הגבלות התנועה של הממשל הצבאי על ערביי ישראל, הוטל על צה"ל להתמודד עם שטח ואוכלוסייה רבה. ההחלטה בישראל הייתה לפתוח את הגבולות, והחל מ-1968 הממשל הצבאי הוציא צו הדורש היתר כניסה לישראל מכל תושבי השטחים.
ב-1972 הוציא הממשל הצבאי היתר כללי, שאיפשר למעשה כניסה חופשית לישראל לכל התושבים הפלסטינים שעמדו בתנאי הצו (ללא לינה בישראל ובמזרח ירושלים)[1]. החל מ-1989 נדרשו תושבי הגדה ורצועת עזה להצטייד בכרטיס מגנטי ואישור ביטחוני פרטני על מנת לצאת לישראל. ההיתר הכללי בוטל למעשה ב-1991 בעקבות מלחמת המפרץ, אך הביטול ניכר רק לאחר חודש מרץ 1993, בעקבות גל הטרור ששטף את ישראל הוטל לראשונה זה 20 שנה, סגר מלא על השטחים.
משמעות הסגר היא התליית כל ההיתרים הקיימים. בעקבות התלות ההדדית שנוצרה במשך עשרות שנות השליטה הישראלית על השטחים, הסגר גרם ללחץ כלכלי ניכר בשני הצדדים, ולכן חזרה הממשלה לאשר הנפקה מצומצמת של היתרי כניסה לפלסטינים לצורכי עבודה בישראל. מניעת כניסת עובדים פלסטינים לישראל היא אחת הסיבות העיקריות להגעתם של מאות אלפי עובדים זרים לישראל, לצורך מתן מענה לצורכי תעשיות הבנייה והחקלאות בישראל רבתי.
ההיתרים הונפקו בתחילה על ידי נפות הממשל השונות בערים הפלסטיניות, ולאחר הסכם אוסלו בידי המנהל האזרחי ומנהלות התיאום והקישור בתיאום מול הרשות הפלסטינית או התושבים עצמם.
ההיתרים מונפקים על ידי מנהלות התיאום והקישור הנפתיות - באיו"ש. בנוסף לכרטיס המגנטי, הנפקת היתרים תלויה במדיניות מכסות שמפעיל המנהל האזרחי בשיתוף משרדי הממשלה. כיום כ-150,000 פועלים פלסטינים נכנסים מדי יום לעבודה בישראל, זאת משום שמשרד העבודה מאפשר הנפקת מספר מוגבל של היתרי תעסוקה לתושבי האזור בישראל בכל שנה, זאת גם אם מצא התושב מעסיק בישראל המעוניין להעסיקו.
כדי להיכנס ישראל לתקופה ממושכת (לצורכי עבודה או מסחר כדוגמה), ולא לביקור חד פעמי, נדרש התושב הפלסטיני גם לפנות בבקשה לכרטיס זיהוי ביומטרי המנגיש את פרטי המחזיק, תצלום שלו ופריטי זיהוי ביומטריים. אם כנגד התושב לא עומדת מניעה ביטחונית/פלילית, הכרטיס המגנטי מונפק לו במקום, לאחר עריכת מספר בדיקות נוספות לרבות לקיחת טביעת אצבע, המוטבעת בכרטיס אף היא. אם כנגד התושב מוזנת מניעה לכניסה לישראל, בקשתו מסורבת, והוא נדרש לפנות בבקשה להסרת המניעה. בכרטיס עצמו, עם הנפקתו, מוזנים נתוניו האישיים של בעל הכרטיס. זאת לצורך ביסוס מאגר מידע ביומטרי על כלל תושבי איו"ש הנכנסים לישראל באופן קבוע ולאפשר כניסה מהירה וזיהוי ודאי של הנכנסים לישראל. כרטיס זה הוא כרטיס נלווה להיתר כניסה, ואותו נדרש להחזיק כל תושב פלסטיני המחזיק בהיתר כניסה לישראל. הכרטיס המגנטי אינו מהווה כשלעצמו היתר מסוג כלשהו, ועל כן, תושבים המבקשים להיכנס לישראל באופן חד פעמי או לימים ספורים בלבד, אינם נדרשים להחזיק בו. הנפקת כרטיס מגנטי איננה ערובה לאישור בקשתו להיתר של מחזיק הכרטיס.
קיימים מספר סוגים של היתרי כניסה לישראל, בין העיקריים בניהם ניתן למנות את הרשומים מטה:
- היתר כניסה לישראל לצורכי תעסוקה: מונפק לפלסטינים המבקשים לעבוד בישראל, ואשר יש מעסיק ישראלי המעוניין בהעסקתם. ההיתר מונפק לרוב לתקופה של שלושה חודשים, ולאחריו נדרש מעסיקו של התושב לפנות בבקשה לחידושו.
- היתר כניסה לישראל לצורכי מסחר: מונפק לסוחרים המקיימים קשרי מסחר אל מול מוסדות וסוחרים ישראלים. גם היתר זה מונפק לרוב לתקופה של שלושה חודשים.
- היתר כניסה לישראל לצורך רפואי/ליווי חולה: מונפק עבור פלסטינים הנדרשים לקבל טיפול רפואי בבתי חולים הממוקמים בישראל, וכן עבור מלוויהם.
- היתר כניסה לישראל לצורך משפטי: מונפק עבור פלסטינים הנדרשים להיכנס לישראל כחלק מהליכים משפטיים (מתן עדות בבית משפט, בדיקות רפואיות בתביעות נזיקין וכו').
מספר היתרי הכניסה לישראל
על פי תשובתו הרשמית של מתאם פעולות הממשלה בשטחים לבקשת חופש מידע של "אם תרצו", בין השנים 2014 ועד אמצע שנת 2019 ניתנו 2,645,696 היתרי כניסה לישראל לתושבי הרשות הפלסטינית מיהודה ושומרון ובנוסף עוד 335,807 היתרי כניסה לתושבי רצועת עזה[2].
על פי עיקרי המסמך, היתרי תושבי הרשות הפלסטינית מיהודה ושומרון היא כדלהלן היתרי העבודה- 310,506, ליווי חולים 263,815 היתרים, צרכים רפואיים 239,705 היתרים, לשם טיולים ניתנו 236,875 היתרים, ביקורי משפחה בחגים- 196,965 היתרים.
היתרים נוספים שניתנו: 53,596 היתרי ביקורי אסירים, 21,410 היתרי יציאה לחו"ל, 16,542 היתרי איחוד משפחות, היתרים לתפילות יום שישי בלבד ניתנו 46,469 היתרים, לביקור האפיפיור פרנציסקוס בישראל בשנת 2014 ניתנו 22,691 היתרים. לאנשי עסקים בכירים BMC) 9,836) היתרים ולמשפחות אנשי העסקים הבכירים 28,544 היתרים נוספים.
לתושבי רצועת עזה, מספר ההיתרים הגדול ביותר ניתן למטרות אשפוז - 62,642 היתרים ובנוסף לכך 57,925 היתרים לליווי חולים או קטינים. 28,227 היתרים ניתנו למטרות מסחר, 26,560 היתרים לצורך יציאה לטיפול אמבולטורי ו-24,335 היתרים למלווה לטיפול אמבולטורי ובנוסף 21,394 היתרים לצורך יציאה לחו"ל.
בנוסף, ניתנו 2,501 היתרים לאנשי עסקים בכירים BMC), 1,067) היתרים לחתונות, 19,511 היתרי תפילה בהר הבית ו-7,410 היתרי תפילות ביום שישי 7,738 היתרים לחגים נוצרים, 663 היתרים לביקורי האפיפיור פרנציסקוס בישראל בשנת 2014, 800 היתרים להשתלמות רפואית, 7,485 היתרים לטובת השתתפות בכנסים, 9,501 היתרים לארגוני סיוע בינלאומיים.
פלסטינים רבים המבקשים היתר כניסה לישראל לצורכי תעסוקה/מסחר, כמו גם חידוש היתר ישן, נענים בשלילה בעקבות מניעה ביטחונית, המוזנת על ידי גורמי שירות הביטחון הכללי, או לחלופין, מניעה משטרתית המוזנת על ידי משטרת ישראל.
במקרה שבקשת התושב להיתר תעסוקה מסורבת עקב מניעה ביטחונית, יש באפשרות מעסיקו הישראלי של התושב לפנות בבקשה להסרת המניעה לגורמי המנהל האזרחי. במקרה שבקשת התושב להיתר מסחר מסורבת עקב מניעה ביטחונית, יש באפשרותו של התושב לפנות למנהלת התיאום והקישור הנפתית בבקשה להסרת המניעה. אם בקשת התושב להיתר מסורבת עקב מניעה משטרתית, יש באפשרות התושב לפנות לגורמי המשטרה לצורך הסבר מהי סיבת המניעה, וכן על הדרך להסרתה.
על פי ההערכות של מחסום Watch, ישנם מעל ל-180,000 פלסטינים מנועי שב"כ[3] ומעל ל-500,000 מנועי כניסה של שירותי הביטחון, המשטרה והמנהל האזרחי. רובם אינם יודעים מה הסיבה למניעת כניסתם[4].
מניעה ביטחונית
מניעה ביטחונית היא הוראה של שירות הביטחון הכללי לגוף המנפיק למנוע או להתנות הנפקת היתרים לתושב לאור היותו סכנה או סכנה פוטנציאלית לביטחון המדינה. תושב שבקשתו להיתר סורבה יקבל את הודעת הסירוב ואת סיבת הסרוב שיכולה להיות מניעה ביטחונית, משטרתית או מנהלתית. פרט לכך לא ניתנים נימוקים נוספים על ידי מנהלת התאום והקישור בה מבקשים להנפיק את היתר הכניסה.
ישנם שני סוגים של מניעות ביטחוניות: מניעה ביטחונית עקב קריטריונים כלליים ומניעה ביטחונית עקב מידע מודיעיני חסוי. הראשונה יכולה להיות מוטלת גם על תושב שאין בידי השב"כ מידע מוחשי לאמוד את מסוכנותו, אך הוא נופל תחת תבחינים שנועדו לצמצם את הסכנה לביטחון המדינה מכניסת תושבים פלסטינים לשטחי ישראל.
בעבר ניתן היה לערער על קיום המניעה הביטחונית באמצעות פניה ליועמ"ש איו"ש (היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון), אך הדבר השתנה בחודש יוני 2007, עת הודיע היועץ המשפטי על שינוי אופן הפעולה, על פיו לשכת היועמ"ש לא תשמש עוד כגורם ערר על החלטות הגורם המנהלי, ומאז בקשות להסרת מניעות מטופלות על ידי הגורם המנהלי דרכו הוגשה הבקשה להיתר.
אם הבקשה להסרת המניעה מסורבת אף היא, סמכות הערר היחידה כיום היא באמצעות פניה לבית המשפט המינהלי ולבג"ץ (במקרים מסוימים). לפלסטינים שידם משגת אמצעים משפטיים, נמצא כי רק ב-37% מהמקרים העתירה מתקבלת והמבקש מקבל אישור לעבוד בישראל[3].
ארגוני זכויות אדם ועורכי דין פרטיים מגישים עתירות לבג"ץ בשמם של פלסטינים המנועים ביטחונית מכניסה לישראל. ביניהם, ארגון "מחסום Watch", ארגון רופאים לזכויות אדם אשר מטפל בפניות של חולים וסגל רפואי, עמותת גישה מתמקדת בעיקר בזכויות המעבר מרצועת עזה לגדה המערבית, המוקד להגנת הפרט מתמקד בעתירות הנוגעות למנועים ביטחוניים שנמנע מהם לצאת לחו"ל והאגודה לזכויות האזרח הגישה מספר עתירות עקרוניות בסוגיות של מנועים ביטחוניים ומנועי משטרה.
מניעה פלילית
אם מדובר במניעה משטרתית, התושב יכול לפנות לשוטר המת"ק[5], ואם לא הועיל רשאי הוא לפנות לבג"ץ.
לפי עורכי דין וארגוני זכויות אדם, ישנן ארבעה סוגי מניעות פליליות הנקבעות על ידי משטרת ישראל:
- מניעה משטרתית עקב תיקים פתוחים במשטרה - ניתן להסירה באמצעות פניית עורך דין למחלקת החקירות בתחנת המשטרה או לפרקליטות הצבאית (אם הומלץ להגיש כתב אישום) ולבקש לסגור את התיק עקב חוסר עניין לציבור.
- מניעה משטרתית עקב תנאים שקבע בית המשפט - לרוב מדובר במניעה של שלושה עד שישה חודשים בלבד הנקבעת לאחר שבית המשפט קבע שעל התושב לא לחזור על שהייה בלתי חוקית לתקופה של עד שישה חודשים. לאחר שתמה תקופת התנאי ניתן לחדש את היתרי הכניסה, אלא אם המשטרה קובעת תנאים נוספים.
- מניעה משטרתית של תנאי על גבי תנאי - במניעה שנקבעה ביוזמת משטרת ישראל לאחר שהסתיימה תקופת התנאי שקבע בית המשפט, כפי שהוסבר בסעיף הקודם. במקרה הזה התנאי הוא לתקופה ארוכה של שלוש עד חמש שנים.
- מניעה משטרתית עקב קריטריונים חסויים של מפכ"ל המשטרה - עד לאחרונה קריטריונים אלו היו חסויים ולא פורסמו אך בעקבות עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח בשנת 2006[6], הוצג מסמך שעדיין לא פורסם במלואו הקרוי "טיוטה לקריטריונים", בהם מפורטים קריטריונים כלליים ביותר בהם צריך לעמוד תושב שטחים כדי לא להיות מנוע קריטריונים. לדוגמה אם יש לתושב השטחים עבר פלילי מסוים או חובות כספיים לישראלים. עם זאת, גם הפלסטינים אשר אין להם עבר פלילי ועומדים בקריטריונים של המפכ"ל מסווגים כמנועי קריטריונים[דרושה הבהרה].
- יעל ברדה, הביורוקרטיה של הכיבוש: משטר היתרי התנועה בגדה המערבית, 2000–2006, הוצאת מכון ון ליר בירושלים, 2012
- יעל ברדה, Living Emergency: Israel’s Permit Regime in the Occupied West Bank, הוצאת אוניברסיטת סטנפורד, 2017 (באנגלית)
שני ליטמן, מניעת הכניסה של פלסטינים לישראל לא קשורה לביטחון, באתר הארץ, 4 באפריל 2018- נוהל כניסת האוכלוסייה הפלסטינית לישראל- מתאם הפעולות בשטחים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
