היסטוריה של תורת ההסתברות
השתלשלות התפתחותה של תורת ההסתברות כתורה מדעית נחקרת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההיסטוריה של תורת ההסתברות כתורה מדעית נחקרת, החלה במאות ה-16 וה-17, כשחישובי ההסתברות נעשו באופן נאיבי ואינטואיטיבי. היא החלה לקבל ביסוס מתמטי במאות ה-19 וה-20, בהן הפכה לתורה מתמטית העומדת על בסיס אקסיומטי איתן.
משחר ההיסטוריה האנושית עסקו בני-אדם בתרבויות שונות בפעילויות הנקבעות באופן אקראי, כמו הימורים ומשחקי מזל.[1] במקרים רבים גרסה האמונה כי הגורל נקבע על ידי האלים, וכי הסתמכות על רכיב הכרעה אקראי היא התגרות באלים ומעשה שטן.[2] האקראיות נותרה עלומה בתפיסתם של בני האדם בתרבויות השונות, עד אמצע המאה ה-16 בה מתמטיקאים החלו בתהליך שהוביל להתפתחותה של תורת ההסתברות התאורטית המטפלת באקראיות בכלים מתמטיים.
לכל אורך ההיסטוריה של תורת ההסתברות היא הייתה בעלת השפעה גדולה על ענפי מדע שונים. בתחילה היא השפיעה על ענפים כמו דמוגרפיה, אפידמיולוגיה ואסטרונומיה, ובהמשך התרחבה השפעתה גם על מתמטיקה וסטטיסטיקה, ובמידה ניכרת גם על אלגוריתמיקה ומדעי המחשב, וכן על ענפי מדעי הטבע, כמו פיזיקה ובפרט פיזיקה סטטיסטית ומכניקת הקוונטים.[3] להתפתחות תורת ההסתברות הייתה השפעה מכריעה על התפתחותם של תחומים יסודיים בתוך כל ענפי המדע הללו, ותמצית השפעתה הייתה המסגרת הפורמלית שהיא סיפקה כדי לכמת גדלים שאינם ידועים; גדלים נצפים, גדלים חישוביים וגדלים תאורטיים.[4] במקרים רבים גם לענפי המדע הללו הייתה השפעה על התפתחותה של תורת ההסתברות.
המחקר על אודות ההיסטוריה של תורת ההסתברות ידוע עוד מאמצע המאה ה-19. בשנת 1865 פרסם המתמטיקאי וההיסטוריון של המתמטיקה אייזיק טודהאנטר את הספר "היסטוריה של התאוריה המתמטית של הסתברות מזמנו של פסקל ועד זמנו של לפלס".[5]