ההסכמה הלבבית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההסכמה הלבבית (בצרפתית: Entente Cordiale) הוא הכינוי להסכם שנחתם בלונדון בין צרפת לבריטניה ב-8 באפריל 1904. ההסכם עצמו דן בפתרון סכסוכים בין שתי המדינות בנוגע למספר מושבות קולוניאליות באפריקה, באסיה, ובאמריקה. אולם חשיבותה של "ההסכמה הלבבית" התבטאה בהתקרבות בין שתי המדינות, ושיפור ניכר ביחסים ביניהן, אחרי מאות שנים של איבה.[1][2] התקרבות זו והתגברות האיום הגרמני הובילה לשיתוף פעולה ביניהן נגד גרמניה, שהגיע לשיא במלחמת העולם הראשונה.
הדוחף העיקרי להסכם היה תאופיל דֵלְקַסֵה, שמונה לשר החוץ של צרפת ביוני 1898. עד מהרה נאלץ להתמודד עם "תקרית פשודה" בה היה מאבק בין הקולוניאליזם הצרפתי והבריטי על השליטה בסודאן, ויצירת רצף קולוניאלי באפריקה. דלקסה הוביל בצרפת את הקו שקרא לנסיגה ולוויתור לבריטים. סיבה אחת לעמדתו זו הייתה הכרתו בעליונות הצי הבריטי. אולם סיבה נוספת הייתה רצונו, דווקא בנקודת שפל זו ביחסים בין המדינות, לחזק בעתיד את הקשרים עם בריטניה כמשקל נגד לאיום הגרמני. קו זה אכן הכריע את הכף והביא לסיום העימות ללא שימוש בכוח.