הגל הקוריאני
תופעה תרבותית שמתארת עלייה בפופולריות של מוצרי תרבות של דרום קוריאה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הגל הקוריאני או האליו (בקוריאנית: 한류), הוא מונח המתאר את התופעה התרבותית של העלייה הדרמטית בפופולריות של התרבות הדרום קוריאנית מאז שנות ה-90. ההתעניינות העולמית בתרבות הקוריאנית הובלה בעיקר על ידי התפשטות הקיי-פופ והדרמות הקוריאניות, עם הצלחות בולטות הכוללות את להקת BTS ו"Gangnam Style" של סיי, הסרט ״פרזיטים״ והסדרה משחק הדיונון. הגל הקוריאני הוכר כסוג של "עוצמה רכה" וכנכס כלכלי חשוב עבור דרום קוריאה, המייצר הכנסות הן באמצעות יצוא והן בתיירות.[1][2]
![Thumb image](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/ff/Kpop_fans_in_poland.jpg/320px-Kpop_fans_in_poland.jpg)
אחרי המשבר הפיננסי באסיה ב-1997 וסיום הצנזורה הצבאית על תעשיית הבידור הדרום קוריאנית, דרום קוריאה התפתחה כיצואנית גדולה של תרבות פופולרית. הגל הקוריאני הונע לראשונה על ידי התפשטות סדרות הדרמה והקולנוע הקוריאני לסין ולחלקים מדרום מזרח אסיה, עם כניסתה של התקשורת הלווינית בסוף שנות ה-90. עיתונאים טייוואנים טבעו לראשונה את המונח "גל קוריאני" ב-1998, שהתייחס להצלחת הטלוויזיה הדרום קוריאנית במדינה. במהלך שנות ה-2000, האליו התפתח לתחומים נוספים, והפך לתופעה עולמית שהתפשטה במהירות לדרום אסיה, המזרח התיכון ומזרח אירופה.[3] התרחבות התופעה ניזונה על ידי הופעת המדיה החברתית והאינטרנט, שמילאו תפקידים מרכזיים באפשרות של תעשיית הבידור הקוריאנית להגיע לקהל מעבר לים, כמו גם עידוד התופעה על ידי ממשלת דרום קוריאה. בארצות הברית, ההתפשטות של הגל הקוריאני התחילה מקהילות קוריאניות-אמריקאיות, בעיקר בניו יורק ובלוס אנג'לס.[4]