האינקוויזיציה הספרדית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האינקוויזיציה הספרדית (בספרדית: Tribunal del Santo Oficio de la Inquisición, בית הדין של המועצה הקדושה של האינקוויזיציה) הייתה מוסד ספרדי שנוסד בידי המלכים הקתוליים בשנת 1478 על-מנת לאחד את ספרד מבחינה דתית, לשמור על האורתודוקסיה הקתולית, להילחם במינות ולשמור על טוהרה המוסרי של הקהילה הנוצרית בספרד. האינקוויזיציה הספרדית נבדלה מהאינקוויזיציה האפיפיורית בכך שהייתה כפופה למלך, ולא לכנסייה, ובכך שימשה למעשה זרוע של המדינה.
כמוסד כנסייתי הוגבלה סמכותה של האינקוויזיציה לנוצרים בלבד, והיא פעלה בעיקר נגד מומרים מיהדות או אסלאם שנחשדו באי-נאמנות לדתם החדשה. כמו כן, הדבירה כליל את הרפורמציה הפרוטסטנטית שניסתה להכות שורשים בממלכה. לא הייתה לה כל סמכות לגבי מוסלמים ויהודים שלא התנצרו, והיא לא פעלה נגדם מעולם. רק לאחר 1502, כשלא הותרה עוד בחוק ישיבת בני דתות אחרות בספרד, הייתה כל אוכלוסיית הממלכה נתונה למרות האינקוויזיציה.
האינקוויזיציה הפכה בזיכרון ההיסטורי לייצוג של עריצות וקנאות דתית חשוכה, והיא מזוהה עם מכשירי עינויים, מאסרים שרירותיים והעלאה על המוקד בטקסי האוטו דה פה. אף על פי שיש לכך ביסוס, דימוי זה פשט בעיקר עקב התעמולה הפרוטסטנטית האנטי-קתולית של אנגליה והולנד, ולמעשה הייתה האינקוויזיציה הספרדית מוסד ליברלי ביחס לתקופה. מספר קרבנותיה היה קטן בהשוואה לרדיפות הדת ביתר אירופה, ולעצוריה הובטחו תנאים סבירים והליך הוגן יותר מבבתי-הכלא החילוניים.[1]