האזור האוטונומי של בוגנוויל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בוגנוויל (בטוק פיסין: Bogenvil),[2][3] רשמית האזור האוטונומי של בוגנוויל[4] (טוק פיסין: Otonomos Region bilong Bogenvil), הוא אזור אוטונומי בפפואה גינאה החדשה. האי הגדול ביותר באזור הוא האי בוגנוויל, והוא כולל גם את האי בוקה (אנ') ומספר איים ואטולים מרוחקים. בירת האזור היא בוקה (אנ'), הממוקמת על האי בוקה.
המנון מוטו |
בוגנוויל שלי[1] Peace, Unity, Prosperity (שלום, אחדות, שגשוג) | ||
---|---|---|---|
מדינה | פפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה | ||
נשיא | ישמעאל טורומה | ||
רשות מחוקקת | בית הנבחרים של בוגנוויל | ||
נפות במחוז האוטונומי | 3 | ||
בירת המחוז האוטונומי | בוקה | ||
שפה רשמית | אנגלית, טוק פיסין | ||
תאריך ייסוד | |||
על שם | לואי אנטואן דה בוגנוויל | ||
שטח | 9,384 קמ"ר | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ במחוז האוטונומי | 249,358 (2011) | ||
‑ צפיפות | 26.57 נפש לקמ"ר (2011) | ||
קואורדינטות | 6°S 155°E | ||
אזור זמן | UTC +11:00 | ||
בשנת 2011 מנתה אוכלוסיית האזור כ-250,000 תושבים. הלינגואה פרנקה של בוגנוויל היא טוק פיסין, בעוד שמגוון שפות אוסטרונזיות ושפות מזרח פפואניות ופולינזיות מדוברות בו גם כן. מבחינה גאוגרפית האיים בוגנוויל ובוקה מהווים חלק מארכיפלג איי שלמה, אך הם נפרדים מבחינה פוליטית מהמדינה העצמאית איי שלמה. מבחינה היסטורית, בוגנוויל ובוקה, יחד עם האיים צ'ויסול, סנטה איזבל, השורטלנדס ואונטונג ג'אווה, שהם כולם כיום חלק ממדינת איי שלמה, היוו את הפרוטקטורט הגרמני של איי שלמה, האזור הגאוגרפי שכונה מאוחר יותר בשם צפון איי שלמה.
האי בוגנוויל מיושב על ידי בני אדם במשך לפחות 29,000 שנים. במהלך תקופת הקולוניאליזם נכבש האזור על ידי הגרמנים, האוסטרלים, היפנים והאמריקאים לתקופות שונות. מקור שמו של האזור באדמירל הצרפתי לואי אנטואן דה בוגנוויל,[5] שהגיע אליו ב-1768.
הבדלנות הבוגנווילית מתוארכת לשנות ה-60 של המאה ה-20, והרפובליקה של שלמה הצפונית הוכרזה זמן קצר לפני עצמאותה של פפואה גינאה החדשה ב-1975. בשנה שלאחר מכן היא הושקעה בפפואה גינאה החדשה. הסכסוך על מכרה פנגונה הפך לטריגר העיקרי למלחמת האזרחים בבוגנוויל (1988–1998) בין ממשלת המעבר הבוגנווילית לממשלת פפואה גינאה החדשה, שהביאה למותם של עד 20,000 בני אדם. הסכם שלום הביא להקמת ממשלת בוגנוויל האוטונומית.
בסוף 2019 נערך משאל עם לא מחייב לעצמאות, בו הצביעו 98.31% לעצמאות ולא להמשך אוטונומיה בתוך פפואה גינאה החדשה. כתוצאה מכך, הרשויות האזוריות מתכוונות להפוך לעצמאיות עד סוף 2027, בכפוף לאשרור ממשלת פפואה גינאה החדשה. אם תאושר הקמת המדינה, הבירה עשויה לעבור מבוקה בחזרה למיקומה הקודם, אראווה (אנ').[6][7][8]