דלתת האוקבנגו

דלתת האוקבנגו
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2014, לפי קריטריונים 7, 9, 10
שטח האתר	2,023,590 הקטאר (אתר מורשת עולמית)
מידע כללי
סוג	דלתה
מידות
שטח	2,023,590 הקטאר, 2,286,630 הקטאר
מידע נוסף
מדינות באגן הניקוז	אנגולה; נמיביה; בוטסואנה
קואורדינטות	19°24′S 22°54′E
	(למפת בוטסואנה רגילה) גאבורון פרנסיסטאון מאון גנזי טסאבונג קניה מולפולולה סרובה נמיביה אנגולה זמביה זימבבואה דרום אפריקה דלתת האוקבנגו

דלתת האוקבנגו היא הדלתה הפנים-יבשתית של נהר אוקבנגו. יחודו של הנהר, שגליל מימיו משתרע באנגולה, נמיביה ובוטסואנה, הוא בכך שהוא מסתיים בדלתה פנים יבשתית במדבר קלהארי המשתרעת על פני שטח של עד 18,000 קמ"ר בצפון-מערבה של בוטסואנה. בשנת 2013 הוכרזה הדלתה כאחד משבעת פלאי הטבע של אפריקה,^[1] וב-2014 היא הוכרה כאתר מורשת עולמית.

עובדות מהירות אתר מורשת עולמית, שטח האתר ...

סגירה

טרם היווצרות הדלתה ובמשך שני מיליון שנים זרם נהר האוקבנגו אל אגם מאקגדיקגאדי(אנ'), במקום בו נמצאים כיום מישורי המלח, מדרום מזרח לדלתה. לפני כ-50,000 שנה אירעה רעידת אדמה חזקה בדרום יבשת אפריקה אשר גרמה לתזוזת קרקע. התזוזה הפתאומית שינתה את מסלול הזרימה של הנהר והמים שזרמו בו נשפכו החוצה, הציפו את האזור והביאו ליצירת הדלתה.^[2]

דלתת האוקבנגו שוכנת במקום הנמוך ביותר באגנו של מדבר קלהארי, סמוך למרכזו. נופה הטופוגרפי של הדלתה שטוח, והפרשי הגובה שבה מגיעים לשני מטרים לכל היותר. הדלתה שצורתה כשל מניפה עשויה מאדמת סחף ומשתרעת דרך קבע על פני שטח ביצתי של 6,000 קמ"ר, אליו נוספים כ-7,000 עד 12,000 קמ"ר של אזור עשבי המוצף באופן עונתי.

בכל שנה מזרים האוקבנגו שאורכו כ-1,500 ק"מ, מים בהיקף של כ-11 קילומטר מעוקב אל הדלתה. זרימת המים אל הדלתה מתחילה בחודש מרץ בכל שנה, ומגיעה לשיאה בחודשים יולי ואוגוסט. באופן יוצא דופן, הצפת הדלתה מתרחשת מדי שנה בעונה היבשה, ועולם החי והצומח הסתגל לדבר והתאים את מעגל החיים שלו לתקופה זו. מקורם של מי האוקבנגו ברמה בדרומה של אנגולה, והם תוצר של מפגש הנהרות קואיטו וקובאנגו. הנהר זורם דרך נמיביה אל בוטסואנה, ומסתיים בדלתה המדברית.

דלתת האוקבנגו היא אחת הדלתות הפנים-יבשתיות הגדולות הבודדות בעולם, ורוב מימיה אובד בדיות (כ-60%) ובהתאדות (כ-36%), בעוד שמיעוטם מחלחל אל חולות המדבר או זורם אל אגם נגאמי. בשל כך שוקעים מינרלים ומלחים בשטח הדלתה, מבלי יכולת להתנקז ממנה, אך מגמה זו מתמתנת בשל מליחותם הנמוכה של מי הנהר ובהצטברות המלחים סביב צמחים. דבר זה מביא בתורו ליצירת איי מלח לבנים וחשופים, שמליחותם הגבוהה אינה מאפשרת את המשך קיומה של הצמחייה עליהם. האי הגדול בדלתה הוא אי הצ'יף (Chief’s Island), והוא נוצר כתוצאה מהתרוממות בעקבות קו העתק גאולוגי. אורכו כ-70 ק"מ ורוחבו כ-15 ק"מ.

בשטחה של הדלתה מתקיימות אוכלוסיות ניכרות של יונקים אפריקאים גדולים, דוגמת פילים, קרנפים, אריות, נמרים, כלבי פרא, ברדלסים וקובוס המשקפיים וצבועיים, ובסך הכל 130 מיני יונקים. מספרם של אלה מוערך בכ-200,000 פריטים, העוזבים בחלקם הגדול את הדלתה מדי קיץ, עם תחילת העונה הגשומה, ושבים אליה בחורף היבש, כאשר זרימת המים בנהר והצפת הדלתה מגיעות לשיאן. לצד היונקים חיים באזור 482 מיני עופות, 64 זוחלים, 33 מיני דו-חיים, 90 מיני דגים, שהגדול שבהם הוא השפמנון המצוי, המגיע לאורך של עד מטר וחצי; וכן חרקים ורכיכות שונים. ברשימת הצומח נכללים יותר מאלף מינים.

ממצאים מתקופת האבן מעידים על נוכחות אנושית באזור הדלתה לפני יותר מ-100,000 שנה, ודוגמה ליישוב קדום זה נמצאת באתר הפטרוגליפים בטסודילו, צפונית-מערבית לדלתה. עם זאת, התיישבות קבע של בושמנים ולאחריהם של בני בנטו החלה רק כ-200 שנים לפני הספירה. בני צוואנה התיישבו באזור הדלתה בסוף המאה ה-18 ותוך מאה שנה הם שלטו בכל שטחה. האדם הלבן הראשון שפקד את האזור היה ככל הנראה דייוויד ליווינגסטון שהגיע לדלתת האוקבנגו ב-1849.

גם כיום תומכת המערכת האקולוגית של הדלתה באוכלוסייה אנושית המונה כ-130,000 איש הנחלקת לחמש קבוצות אתניות. רוב התושבים מתגוררים ממזרח לדלתה, ופנים האזור מיושב בדלילות. בעבר התפרנסו התושבים מציד, דיג וליקוט מזון, אך כיום רובם מגדלים בקר ועוסקים בחקלאות (בעיקר גידול דוחן, דורה ותירס). בנוסף לכך עוסקים תושבים רבים בענף התיירות אשר החל להתפתח במדינה בשנות ה-80 של המאה ה-20. עוד מפיקים התושבים חומרי בניין ותרופות מהדלתה.