גשר מייק או'קלאהן ופט טילמן
גשר על הקולורדו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גשר מייק או'קלאהן ופט טילמן (באנגלית: Mike O'Callaghan–Pat Tillman Memorial Bridge) הוא גשר קשת מעל לנהר הקולורדו בין המדינות נבדה (במחוז קלארק) ואריזונה (במחוז מוהאבי) בארצות הברית. הגשר שוכן בתחומי אזור הנופש הלאומי אגם מיד, כ-50 קילומטרים דרומית-מזרחית מלאס וגאס. על הגשר עובר כביש 93 מעל לקולורדו. הגשר נפתח לתנועה ב-2010 והיה המרכיב המרכזי במיזם "מעקף סכר הובר" (Hoover Dam Bypass), שניתב מחדש את כביש 93 מהנתיב הקודם שעבר על גבי סכר הובר וביטל כמה סיבובים מסוכנים שהיו בירידה לסכר ובעלייה ממנו. הגשר קרוי במשותף על שמם של מייק או'קלאהן (Mike O'Callaghan; 2004-1929), מושל נבדה בשנים 1979-1971 ופט טילמן, שחקן פוטבול אמריקאי שהפסיק קריירה בקבוצת אריזונה קרדינלס על מנת להתגייס לצבא ארצות הברית ומאוחר יותר נהרג במסגרת שירותו באפגניסטן מאש כוחותינו.
 | |
| הגשר כפי שהוא נשקף מסכר הובר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גשר, גשר קשתי  |
| שימוש | מכוניות והולכי רגל |
| על שם |
מייק או'קלאהן |
| מיקום | על נהר הקולורדו מעל הקניון השחור של הקולורדו בין נבדה לאריזונה |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 14 בפברואר 2005 – 14 באוקטובר 2010 (5 שנים) |
| תאריך פתיחה רשמי |
16 באוקטובר 2010 |
| מבנה | גשר קשת |
| חומרי בנייה | פלדה ובטון |
| עלות | 240 מיליון דולרים |
| אדריכל | T.Y. Lin International |
| מידות | |
| אורך | 579 מטר |
| גובה | 270 מטר |
| מידע טכני | |
| מִפְתָּח מרבי | 323 מטרים |
| קואורדינטות | 36°00′45″N 114°44′29″W |
  | |
כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20 זיהו פקידי ממשל שקטע כביש 93 העובר מעל סכר הובר מסוכן ובלתי מתאים לנפחי התנועה העתידיים החזויים. בשנים 2001-1998 שיתפו פקידים בסוכנויות ממשל של נבדה ואריזונה פעולה יחד עם נציגים מכמה סוכנויות פדרליות על מנת לקבוע את הנתיב הטוב ביותר לחצייה חלופית של הנהר. במרץ 2001 בחר מנהל הכבישים הפדרלי את הנתיב, שחצה את נהר הקולורדו 450 מטרים במורד הזרם מסכר הובר. בניית המבואות לגשר החלה ב-2003, ובניית הגשר עצמו החלה בפברואר 2005. הגשר הושלם ב-2010 והמעקף כולו נפתח לתנועת כלי רכב ב-19 באוקטובר 2010.
הגשר היה גשר הקשת הראשון המורכב מבטון ופלדה שנבנה בארצות הברית.[1] ומשולבת בו קשת הבטון הרחבה ביותר בחצי הכדור המערבי. בגובה 270 מטרים מעל נהר הקולורדו, זהו הגשר השני בגובהו בארצות הברית, אחרי גשר רויאל גורג' (Royal Gorge Bridge). זהו גשר קשת בטון הגבוה ביותר בעולם.[2] מיזם מעקף סכר הובר הושלם במסגרת התקציב בעלות של 240 מיליון דולרים, חלקו של הגשר בתקציב היה 114 מיליון דולרים (במחירי 2010).[3]
ב-1935 אישרה האגודה האמריקנית של פקידי רשויות המדינה לכבישים ותחבורה (American Association of State Highway and Transportation Officials) את ההרחבה דרומה של כביש 93 מנקודת הסיום שלו בגלנדייל בנבדה לקינגמן באריזונה דרך לאס וגאס ובולדר סיטי, תוך חציית הקולורדו על גבי סכר הובר (שאז היה קרוי סכר בולדר) שזה עתה הושלם. מחוז קלארק בנבדה היה מיושב בדלילות באותה עת, כשהתגוררו בו פחות מ-9,000 תושבים לפי מפקד האוכלוסין של ארצות הברית בשנת 1930 (בהשוואה ל-2 מיליון בשנת 2013). פיתוח בלאס וגאס וסביבה במחיצת השנייה של המאה ה-20 הפכה את לאס וגאס לאטרקציה תיירותית וכביש 93 הפך לפרוזדור תחבורה חשוב לתעבורת נוסעים ומטענים בין לאס וגאס ופיניקס, בירת אריזונה. ב-1995, נכלל הקטע של כביש 93 על סכר הובר כחלק מפרוזדור CANAMEX, פרוזדור תחבורה בעדיפות גבוהה שנקבע כחלק מהסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA).[4] גשר זה הוא מרכיב מרכזי במיזם כביש בין-מדינתי 11 המוצע.[5]
התנועה על כביש 93 המשולבת עם תנועת נוסעים ותיירים על סכר הובר עצמו גרמה לפקקי תנועה על הסכר ובמבואות אל הסכר. המבואות כללו פיתולים חדים בכביש בירידה אל הסכר ובעלייה ממנו משני צדי הסכר, ופני השטח גרמו להגבלת ראות סביב הפיתולים. בנוסף לשיקולי בטיחות חששו פקידי הממשל לביטחונו ושלמותו של סכר הובר, בייחוד השפעה שתהיה לתאונת דרכים על פעילות הסכר ועל מי אגם מיד.[6] פקידי ממשל דנו לראשונה בצורך לאתר חצייה חדש של נהר הקולורדו שיעקוף את הסכר בשנות ה-60 של המאה ה-20.[7] לשכת הטיוב של ארצות הברית המפעילה את הסכר, החלה לעבוד על "מיזם גשר נהר הקולורדו" ב-1989, אבל המיזם הושהה ב-1995. ב-1997 לקח מנהל הכבישים הפדרלי אחריות על המיזם ופרסם טיוטת הצהרת ההשפעה על הסביבה (environmental impact statement) ב-1988.[7] בשנים 2001-1998 בחנו פקידי ממשל מאריזונה ונבדה, כמו גם נציגים מסוכנויות פדרליות את הישימות של שיפור הכביש על הסכר, הגבלת התנועה על הסכר, או לא לעשות דבר.[6]
במרץ 2001 פרסם מנהל הכבישים הפדרלי החלטה (Record of Decision) שבה ציין את הבחירה שלו בנתיב "חלופת הר שוגרלואף" ("Sugarloaf Mountain Alternative").[6] המיזם כלל כביש באורך 3.5 קילומטרים בנבדה, כביש באורך 1.8 קילומטרים באריזונה, וגשר מעל לנהר כ-450 מטרים במורד הזרם מסכר הובר.[6] עבודת התכנון החלה ביולי 2001.
כללי ביטחון שיושמו בעקבות פיגועי 11 בספטמבר מנעו תנועת משאיות על סכר הובר. לפני שהגשר הושלם נדרשו משאיות מסחריות לבצע מעקף של 167 קילומטרים בין בולדר סיטי וקינגמן דרך כביש 95, כביש 163 חציית נהר הקולורדו בין לאפלין (Laughlin) ובולהד סיטי וכביש 68. המעקף הוסיף 37 קילומטרים בהשוואה לנתיב הקודם על כביש 93.[7]
תכנון המיזם בוצע על ידי צוות התמיכה של הובר (Hoover Support team), בהובלת החברה .HDR, Inc וכלל בנוסף מתכננים מהחברות T.Y. Lin International, .Sverdrup Civil Inc ומומחים אחרים.
הגשר המתוכנן היה באורך 579 מטרים ומפתח של 320 מטרים. הכביש היה גבוה 270 מטרים מעל לנהר הקולורדו וברוחב ארבעה נתיבים. זה היה גשר ראשון בארצות הברית ששילב בין בטון ופלדה. הוא כלל את קשת הבטון הרחבה ביותר בחצי הכדור המערבי וגם הגשר השני בגובהו בארצות הברית, ובו קשת בגובה 260 מטרים מעל לנהר. שתי קשתות הבטון מחוברות במסבכים מפלדה.[8]
התכנון המשולב, שימוש בבטון עבור הקשת והסמכים ופלדה עבור המיסעה, נבחר בשל לוח הזמנים, עלויות והיותו תואם אסתטית לסכר הובר. שון הולסטג' (Sean Holstege) כינה את הגשר "ניצחון אמריקני" בעיתון "דה אריזונה רפבוליק",[9] USA Today כינה אותו "הפלא החדש של אמריקה" במאמר מ-18 באוקטובר 2010.[8]
בתכנון נכללה גישה להולכי רגל על הגשר עבור תיירים שירצו לצפות מזווית שונה על סכר הובר והנהר מלמטה, אבל הסכר אינו נראה למי שנוהג על הגשר. מגרש חנייה נבנה בסמוך לגשר בצד של מדינת נבדה באזור שהיה אתר האחסון בזמן הבנייה. מערכת מדרגות וכבש לגישה לנכים מובילים למדרכה לאורך הגשר.[10]
העבודה החלה ב-2003 על המבואות לגשר בשתי המדינות וחוזה הבנייה לגשר הקשת פורסם באוקטובר 2004.[11] המכשול העיקרי במיזם היה חציית הנהר. הגשר והמעקף נבנו על ידי קונסורציום של סוכנויות ממשלתיות שונות וקבלנים, בהם מנהל הכבישים הפדרלי, מחלקת התחבורה של אריזונה ומחלקת התחבורה של נבדה, יחד עם RE Monks Construction ו-.Vastco, Inc שבנו את המבואה בצד אריזונה, .Edward Kraemer & Sons Inc את המבואה בצד נבדה ו-Las Vegas Paving Corporation את סלילת הכביש משני הצדדים. את הגשר עצמו בנו חברת אובאיאשי (株式会社大林組) מיפן ו-.PSM Construction USA, Inc, בעוד ש-.Frehner Construction Company, Inc הייתה אחראית להשלמת מתקני הכביש. במאי 2006 התעוררה בעיית רישיון בין מחוז קלארק וקבלן המשנה Casino Ready Mix בנוגע להפעלת מפעל בטון עבור המיזם, ובעיה זו גרמה לדחייה בת ארבעה חודשים במיזם.
הבנייה חייבה להרים עובדים ו-45 טון חומרים 270 מטרים מעל לנהר הקולורדו תוך שימוש בכבלי פלדה באורך 700 מטרים המוחזקים במערכת עגורן עילי.[10] רוחות עזות גרמו להתמוטטות מערכת הכבלים בספטמבר 2006, ועקב כך המיזם התעכב בשנתיים. סמכי המבואה, הכוללים שבעה זוגות של עמודי בטון – חמישה בצד נבדה ושניים בצד אריזונה – הושלמו במרץ 2008.[10] בנובמבר 2008 נהרג פועל הבנייה שרמן ג'ונס בתאונה.
הקשתות בנויות מ-106 חלקים, 53 בכל קשת, בעיקר קטעים באורך 7.3 מטרים שנוצקו במקום.[10] הקשת נבנתה במקביל משני צדי הגשר, ונתמכה על ידי מערכת כבלים אלכסונית שנתמכו ממגדלים זמניים. הקשת הכפולה הושלמה עם יציקת הקטעים המרכזיים באוגוסט 2009. הכבלים התומכים הוסרו כשהקשת תומכת בעצמה. בדצמבר 2009 כל שמונת העמודים על הקשת הוצבו, ובסוף החודש הונחו שניים מתוך 36 קורות הפלדה במשקל 45 טון כל אחת.
באמצע אפריל 2010, הוצבו כל קורות הפלדה, ובפעם הראשונה היו צוותי הבנייה יכולים ללכת לאורך המבנה מאריזונה לנבדה. זמן קצר אחר-כך החלה יציקת המיסעה של הגשר. המיסעה זופתה במלואה ביולי, והעגורנים העיליים פורקו ככל שהמיזם התקרב לסיומו. הגשר הושלם בטקס הקדשה ב-14 באוקטובר 2010, ומסיבת פתיחה גדולה ב-16 באוקטובר. הגשר נפתח להולכי רגל ורוכבי אופניים ב-18 באוקטובר ולתנועת כלי רכב ב-19 באוקטובר, כמה שבועות קודם לתאריך החזוי.
כאשר הגשר נפתח לתנועה נסגר הכביש על סכר הובר לתנועת כלי רכב וכל הגישה של מבקרים לסכר נותבה לצד של נבדה. כלי רכב עדיין רשאים לנוע על הסכר לצד של אריזונה לאחר בדיקת ביטחון, אבל הרכב חייב לחזור לנבדה על מנת לחזור לכביש 93.[12] קטע כביש 93 בין הסכר למפגש שלו עם כביש 93 הנוכחי קיבל מספר חדש ככביש המדינה מספר 172 של נבדה.
בשלהי 2004, הוכרז השם המוצע לגשר שנועד להנציח את מיק או'קלאהן ופט טילמן בטקס על ידי קני גוין (Kenny Guinn), מושל נבדה וג'נט נפוליטנו, מושלת מדינת אריזונה. או'קלאהן, חייל מעוטר ממלחמת קוריאה, היה מושל נבדה מ-1971 עד 1979, והיה העורך הראשי בעיתון Las Vegas Sun במשך שנים רבות עד מותו ב-5 במרץ 2004. טילמן היה שחקן פוטבול באוניברסיטת המדינה של אריזונה ובקבוצת אריזונה קרדינלס. הוא ויתר על הקריירה בת מיליוני הדולרים בNFL על מנת להתגייס לחיל הרגלים בצבא ארצות הברית, ונהרג במסגרת שירותו באפגניסטן מאש כוחותינו ב-22 באפריל 2004.
התמוטטות עגורן הבנייה
רוחות עזות שנשבו בקניון השחור של הקולורדו ב-15 בספטמבר 2006, היו ככל הנראה הגורם להתמוטטות מערכת העגורן העילי שנועדה לשאת פועלים וחומרי בנייה באתר הגשר. באירוע זה לא היו הרוגים או פצועים. עבודת בנייה מוגבלת התחדשה באוקטובר 2006, אבל תקרית זו גרמה לעיכוב בן שנתיים בבנייה.
החברות שבנו את הגשר חברת אובאיאשי ו-.PSM Construction, USA, Inc ספגו את עלות פינוי ההריסות והבנייה מחדש של העגורנים.[10] חוזה בניית העגרונים מחדש הוענק לחברת .F&M Mafco Inc מסינסינטי.
הרוגים
העבודה הופסקה כאשר פועל בניין בן 48 מלאס וגאס בשם שרמן ג'ונס נהרג במהלך הבנייה בזמן שכיוון את הכבל שנועד לאזן את מגדלי הבטון הזמניים, כאשר המגבה המכני חדר לחזה שלו.
התאבדויות
התאבדות ראשונה מהגשר התרחשה ב-7 באפריל 2012. עובדים במקום לא הצליחו לשכנע את הקורבן לא לקפוץ מהמסלול של הולכי הרגל הצופה על הסכר.[13] מאז אירעו מקרים נוספים כולל אישה שקפצה ב-10 בינואר 2014, והייתה בכך להתאבדות השביעית. קורבן ההתאבדות השמיני היה גבר שקפץ ב-15 באפריל 2014. נציגים של מחלקת התחבורה של נבדה "בוחנים כל הזמן את המצב" ו"מתכננים לדון באמצעי מניעה פוטנציאליים על הגשר".[14]
בסרט האסונות סן אנדריאס מ-2015 מוצג הגשר כשהוא נהרס ברעידת אדמה.
- Mike O'Callaghan–Pat Tillman Memorial Bridge
- HighestBridges.com: O'Callaghan−Tillman Memorial Bridge
- Bridgeathooverdam.com: The Bridge at Hoover Dam — photo essay by photographer Jamey Stillings.
- The Hoover Dam Bridge
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
