גרונטולוגיה

גֵּרוֹנְטוֹלוֹגְיָה (Gerontology; בעברית: חֵקֶר הַהִזְדַּקְּנוּת) היא חקר ההיבטים החברתיים, התרבותיים, הפסיכולוגיים, הקוגניטיביים והביולוגיים של ההזדקנות. המילה נטבעה על ידי איליה מצ'ניקוב ב-1903, מהיוונית γέρων (gérōn), שפירושה "זקן", ו-λογία (-logía), שמשמעותה "לימוד של".^[1]

גרונטולוגים כוללים חוקרים ועוסקים בתחומי ביולוגיה, סיעוד, רפואה (תחום הגריאטריה – ענף הרפואה המתמחה בטיפול בזקנים), קרימינולוגיה, רפואת שיניים, עבודה סוציאלית, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, סוציולוגיה, כלכלה, מדעי המדינה, אדריכלות, גאוגרפיה, רוקחות, בריאות הציבור, דיור ואנתרופולוגיה.

הגרונטולוגיה חוקרת את הגורמים הביולוגיים להזדקנות (ביוגרונטולוגיה) ואת התהליכים והמאפיינים הפסיכולוגיים והסוציולוגיים שלה התלויים בתרבות. הגרונטולוגיה אינה עוסקת במחלות הזקנה ובהיבטים הרפואיים של הזקנה – אלו הן תחומה של הגריאטריה.

בחומר התורשתי שבתאיהם של כל האורגניזמים מתרחשות כל העת מוטציות (פגמים) רבות. לתא כלים רבים להתמודדות עם המוטציות, ובאנשים בריאים מצליח התא לדכא ולתקן את רובן. התאוריה המרכזית של ההזדקנות טוענת שבמשך השנים מתרבות ומצטברות המוטציות, עד כי התא אינו מסוגל יותר לעמוד בקצב תיקונן; אז גורמות המוטציות להרס התאים (ולפיכך – הרס הרקמות, כגון העור, העצמות, שריר הלב וכו'). שלל תופעות אלו מתבטא כ"זיקנה". במקרה ומוטציה פוגעת באונקוגן (גן סרטני), עלולה להתפתח מחלת הסרטן, כפי שאכן קורה בשכיחות גבוהה אצל קשישים.

נושא המעסיק את הביוגרונטולוגיה רבות בשנים האחרונות הוא הטלומרים, קצותיהם של הכרומוזומים ביצורים אאוקריוטים. הסברה הרווחת – אם כי עדיין שנויה במחלוקת – היא שהטלומרים משמשים מעין "פתיל השהיה", המתקצר עם כל הכפלה של התא עד שהוא מתכלה, דבר המונע הכפלות נוספות של התא ולפיכך – מוות.

גרונטולוגיה טיפולית יחד עם המחקרים הרבים שנעשים בתחום הזיקנה בישראל ובעולם עלה הצורך ביישום ההמלצות בשטח על מנת לשפר ולשמר את איכות חייהם של הזקנים. הגרונטולוגיה הטיפולית מטרתה ליישם זאת על ידי שימוש בכלים יישומיים בעבודה אינטנסיבית עם קשישים בביתם בסביבתם הטבעית. החלק המהותי ביותר הוא הזיכרון שאובד עם השנים עקב ניוון תאי המוח ויציאה הדרגתית מהמעגלים השונים של האדם. היות שהאדם הוא יצור חברתי מטבעו אך במהלך השנים חוזר אל התא המשפחתי, חוסר התקשורת עם בני מעמד השווים גורם להידרדרות במצבו ואף לחולי.