Loading AI tools
טקס התה הסיני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגוֹנג-פוּ צַ'ה או טקס תה בסגנון קונג-פו (מסינית: 功夫茶, פין-יין: gōngfu chá), הוא טקס תה סיני ושיטה לחליטת והגשת תה. למרות שהגונג-פו צ'ה מתואר לרוב כטקס, זוהי שיטה נפוצה לחלוט ולשתות בה תה גם ביום יום. מקור השיטה ככל הנראה במחוז פוג'יין [1] או באזור צ'אושאן שבמזרח גואנגדונג. פירוש המונח מילולית הוא "אמנות הכנת התה", כאשר צ'ה (סינית: 茶, פין-יין: chá) במנדרינית משמעו תה, ומשמעותו המקורית של המושג גונג פו (מסינית: 功夫, פין-יין: gōngfu), לפני שנקשר במערב לאמנויות לחימה, היא מיומנות נרכשת או מומחיות.[2] הגישה עושה שימוש בכלי תה קטנים ביחס לאלו הנהוגים במערב ויחס עלה למים גבוה. כיום, הגישה זוכה לפופולריות במערב ובמזרח בקרב חנויות תה המגישות תה ממוצא סיני ובקרב חובבי תה, הטוענים כי זו השיטה המוציאה את מיטב הטעמים מהתה. מקורו של טקס התה היפני בשיטה זו.
סין היא התרבות הראשונה שעשתה שימוש בצמח התה, הנקרא גם קמליה סינית, וממצאים ארכאולוגים מראים כי משקאות המופקים מצמח זה נמצאו באתרי קבורה של קיסרים משושלת האן המתוארכים למאה ה-2 לפנה"ס. התה שימש לראשונה ככל הנראה לצרכים רפואיים, אך ישנן ראיות לשתייתו לצורך הנאה החל מתקופת שושלת טאנג, ששלטה בין 618 ל-907. בשנת 762 המלומד ומומחה התה לוּ יוּ כתב את הספר "קלאסיקת התה" (סינית: 茶經, פין-יין: chájīng), המונוגרפיה הראשונה על שתיית תה. לפי טקסט זה שתיית התה לצורכי הנאה הייתה נפוצה בחברה הסינית בעת כתיבתו.
שיטת החליטה המכונה גונג-פו, ובעיקר השימוש בנפח גדול של תה על נפח מועט של מים, החלה ככל הנראה במאה ה-18. החוקרים חלוקים על מקום המצאתה, כשחלק מייחסים זאת לעיר ווּי שבפוג'יין, הכן שהחל ייצור האולונג לייצוא, בעוד אחרים חושבים ששיטה זו החלה בצ'אוּז'וֹאוּ שבצ'אושאן, ועיר זו מכונה גם "בירת הגונג-פו" מסיבה זו.
מטרתו המוגדרת של הטקס היא ליצור תה שטעמו טוב לשותים ומספק עבור הנפש. כדי להשיג מטרה זו גורמים רבים נבחרים בקפידה על ידי מומחה תה, חלקם קשורים ישירות לתה עצמו (סוג התה, העדפות השותים, כלי התה, זמן החליטה וטמפרטורת המים שתוציא את המיטב מהעלים), וחלקם משיקים לתה, לדוגמה התאמת אסתטיקת הכלים לתה הנבחר. שלושה גורמים מרכזיים נלקחים בחשבון בתהליך הכנת התה- טמפרטורה, זמן והרכב המים.
בניגוד לשיטת החליטה המערבית, בסגנון הגונג-פו ישנה עדיפות לזמני חליטה קצרים שמפיקים חליטה ריחנית ולא מרירה או עפיצה. כדי לפצות על זמני החליטה הקצרים משתמשים בכמות גדולה בהרבה של עלים, פי שישה לפחות במשקל מאשר בשיטה המערבית, וברוב סוגי התה אף יותר מכך.[3] מכיוון שמשמשים בכמות גדולה של עלים בחליטות קצרות, ניתן לחלוט את העלים מספר רב של פעמים, בסוגי תה מסוימים אף מעל 20 פעמים,[3] כאשר מעלים את זמן החליטה עם כל סבב. ככל שעלי התה קטנים ופתוחים יש לחלוט אותם לזמן קצר יותר, כאשר תה אולונג מגולגל, העשוי מעלים גדולים שגלגלו לכדור, נחלט בזמן הארוך ביותר (כ־25 שניות אחרי שטיפה).[3]
טמפרטורות שונות מוציאות מהתה איכויות שונות, לכן תה הנוטה למרירות או לזמני חליטה קצרים יותר (לדוג' תה ירוק) יחלט בטמפרטורות נמוכות יותר, כאשר תה שקשה יותר למצות אותו, לדוגמה תה שחור, יחלט בטמפרטורה גבוהה יותר. לרוב יש קשר בין טמפרטורה וזמן, כאשר שינוי באחד ידרוש פיצוי בשני. מומחה תה יתנסה לרוב עם סוג התה לפני אירוח ויקבע את הטמפרטורה המתאימה עבור סוג התה ועבור השותים, אך ישנם קוים מנחים:
בסין נהוג לשער את טמפרטורת המים לפי מידת הביעבוע, אם כי היום נהוג גם להשתמש בקומקומים בעלי תרמוסטט.[3]
מומחי תה מקדישים תשומת לב רבה לאיכויות המים בהם משתמשים לחליטה. מים קשים, בעלי אחוז גבוה של מינרלים (כגון סידן, כלור ופלואור המתווספים למי הברז ברוב מדינות העולם) נחשבים לא טובים לתה, אך גם מים מזוקקים שאינם מכילים מינרלים כלל נחשבים לא מתאימים מכיוון שהם מייצרים תה ללא מרקם. היסטורית, מומחי תה בסין נהגו להשתמש רק במי מעיינות שנחשבו טובים במיוחד לשתייה, אך כיום נהוג גם להשתמש במי ברז מסוננים.
להלן רשימה של הפריטים העיקריים שמשמשים להכנת תה בסגנון גונג-פו בטאיוואן. רשימה דומה, בשינויים קלים, משמשת לכל מסורות הגונגפו הסיניות.
בגרסאות המחמירות של טקס התה, המארח אינו נוגע בכוסות או בתה בידיים חשופות מחשש שיפגע בריח העלים, לכן לעיתים משתמשים במצבטים עשויים במבוק.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.