גווינביר

המלכה גְווִינֶבִיר (Guinevere) היא אשתו האגדית של המלך ארתור. השם גווינביר עשוי להיות כינוי - הצורה הוולשית Gwenhwyfar ניתנת לתרגום כ-"הפיה הלבנה" או "רוח-הרפאים הלבנה" (vindo-siabraid, "הפנטום הלבן" בפרוטו-קלטית, vino-hibirā בברטונית; ראו גם אישארה). ייתכן שהשם נגזר מ-"Gwenhwy-mawr" או "Gwenhwy הגדולה", באופן היוצר ניגוד בינה לבין "Gwenhwy-fach" או "Gwenhwy הקטנה"; Gwenhwyfach מופיעה בספרות הוולשית כאחותה של Gwenhwyfar, אך בגרסתה האקדמית ליצירה "השילוש הוולשי", רייצ'ל ברומוויך מעלה את הטענה שזו ככל הנראה אטימולוגיה סבירה פחות. אצל ג'פרי ממונמות מופיע שמה כ- Guanhumara הלטיני.

גווינביר

מידע
מקצוע	מלכה

המלכה גווינביר, ציור מאת ויליאם מוריס

עיקר פרסומה נובע מפרשיית-אהביה עם סר לנסלוט דו לאק, מגדולי אביריו ואנשי אמונו של המלך ארתור, המופיע לראשונה ביצירתו של כרטיאן מטרואה, "לנסלוט, אביר העגלה". מוטיב זה התווסף לכל מחזור אגדות המלך ארתור, החל ב"מחזור הוולגטה" מראשית המאה השלוש-עשרה, עבור ב"מחזור הבתר-וולגטי" וכלה ב"מות ארתור" לסר תומאס מלורי. בגידתם בארתור מובילה להתפוררות ממלכתו, ולבסוף - למפלתו.

דמותה של גווינביר

קבר ארתור, הפגישה האחרונה של לנסלוט וגווינביר, ציור של דנטה גבריאל רוזטי.

בעיבודים מאוחרים היא בתו של המלך ליאודגראנס ומאורסת לארתור מימי צעירותו, בעוד הוא בונה לעצמו בסיס תמיכה. מאוחר יותר, כשסר לנסלוט דו לאק מגיע לחצר, היא מתאהבת בו במבט ראשון, ועד מהרה הם עוברים לבצע את מעשי הניאוף העתידים להביא על ארתור את מפלתו. פרשיית-האהבים שלהם נחשפת על ידי אגרביין ומורדרד, מבני המלך לוט, ולנסלוט נאלץ להימלט על נפשו בעוד ארתור, לאחר חיבוטי-נפש של ממש, מורה על העלאת המלכה על המוקד.

בהיוודע לו על כוונת לנסלוט ומשפחתו להציל את גווינביר מההוצאה להורג, שולח ארתור רבים מאביריו להגן על אתר השריפה, אם כי סר גאווין מסרב ליטול בכך חלק. לנסלוט ואנשיו מגיעים ומחלצים את המלכה, ובקרבות נופלים אחיו של גאווין, גאהריס וגארת, דבר המסב לגאווין זעם כה כביר עד כי מכבש הלחצים שהוא מפעיל על ארתור כדי שיצא למלחמה נגד לנסלוט ואנשיו, נושא פרי. כאשר ארתור נוסע לצרפת כדי להילחם בלנסלוט, הוא משאיר את גווינביר תחת הגנתו של מורדרד, שבתורו זומם לשאת את המלכה לעצמו ולהדיח את ארתור מכס המלוכה.

על פי חלק מגרסאות הסיפור, גווינביר נאותה לקבל את הצעתו של מורדרד, אך באחרות היא בוחרת להסתתר בצל קורת "המגדל של לונדון" ולאחר מכן מוצאת לה מחסה במנזר. בהגיע דבר הבגידה לאוזניו, שב ארתור לבריטניה ולאחר קרב קשה ביניהם הוא מצליח להרוג את מורדרד, אך פצעיו חמורים מדי והוא נאסף אל האי אבלון. גווינביר פוגשת בלנסלוט פעם אחת אחרונה, ואז חוזרת אל המנזר להעביר בו את שארית ימיה.

גווינביר חשוכת-ילדים ברוב הסיפורים, מלבד שני חריגים - "פרלסבאוס" ו"מות ארתור האליטרטיבי". בראשון, בנה הוא ככל הנראה לוהולט, המוצג ביצירות אחרות כבנו הממזר של ארתור. באחרון, גווינביר נאותה להיות למורדרד לאשה ומעניקה לו שני בנים, אם כי הדבר נאמר ברמזים בלבד ולא מפורשות במלל. כמו כן, יש בנמצא אזכורים לבניו של ארתור אצל "השילוש הוולשי", על אף שזהותם המדויקת של הוריהם איננה נהירה כלל ועיקר. קשרי משפחה אחרים מעורפלים באותה המידה; אחות-למחצה ואח ממלאים את תפקיד הנבלים במחזור הוולגטה וברומנסה הגרמנית "Diu Crône" בהתאמה, אך איש מהם אינו נזכר בשום מקור אחר, ואף לא ביצירות עצמן, מעבר למופע הראשון.

המסורת הוולשית מאזכרת את Gwenhyvach, אחותה של המלכה, ומתעדת את היריבות בין השתיים. בעוד שהספרות המאוחרת יותר כמעט תמיד מכתירה את ליאודגראנס כאביה של גווינביר, הרי שאמה בדרך-כלל אינה מוזכרת, אם כי לעיתים נאמר שהיא מתה. כך גם ברומנסה הכתובה אנגלית ביניימית, "הרפתקאות ארתור" (The Awntyrs off Arthure), בה רוח-הרפאים של אמה של גווינביר מופיעה לנגד עיניהם המשתאות של בתה וסר גאווין ביער אינגלווק. יצירות אחרות מזכירות אי אלו בני-דודים, אך לרוב הם אינם מוזכרים מעבר לפעם יחידה.

דמותה של גווינביר הצטיירה על פני קשת רחבה של תכונות - החל מחלשת-דעת ובוגדת סתגלנית וכלה בגבירה כבודה, אמנם בעלת ליקויים, אך אצילת-נפש וישרת-כפיים. ב"איבן, אביר האריה" לכרטיאן מטרואה, היא מהוללת על שום חכמתה, ידידותה ועדינותה, בעוד שב'לנבל' למארי דה פרנס (ובגרסת האנגלית הביניימית של תומאס צ'סטר, "סר לנפל"), היא נפקנית-נקמנית, השנואה על הגיבור ועל כל אביר טוב-הליכות. הרשומות המוקדמות נוטות לתארה באופן שאינו מבשר טובות, בעוד שהמחברים המאוחרים יותר עשו שימוש בתכונותיה הטובות והרעות גם יחד, כדי ליצור דמות עמוקה ומלאת-סתירות.

חטיפתה של גווינביר

נישואי המלכה גווינביר, ג'ון קולייר, 1900.

האזכור הראשון של גווינביר הוא בסיפור הוולשי "Culhwch ap Olwen", בו היא מופיעה כמלכתו של ארתור, אך מעט מאוד מסופר עליה. קראדוג מלנקרפאן, שכתב את "חיי גילדאס" לפני שנת 1136, מגולל את סיפור חטיפתה בידי מלוואס, מלך "ארץ הקיץ" (Aestiva Regio, אפשר שכוונתו לסומרסט), וכיצד היא הוחזקה כאסירה במבצרו שבגלסטונברי. על-פי הסיפור, ארתור עסק בחיפושים אחריה במשך שנה עד שמצא אותה, ואז קיבץ את צבאותיו על מנת להסתער על מבצרו של מלוואס בעת שגילדאס הקדוש ניהל משא ומתן להסדר שלום, וכך החתן וכלתו התאחדו.

זהו התיעוד הכתוב הראשון של חטיפתה של גווינביר, אחד מהסיפורים הראשונים והנפוצים במחזור אגדות המלך ארתור. כתובת הקשורה ככל הנראה לעניין נתגלתה חקוקה בתוך קשת-הכניסה לקתדרלת מודנה באיטליה, שככל הנראה קדמה לסיפורו של קראדוג. שם, "Artus de Bretania" ואיזדרנוס מגיעים אל מגדל בו "Mardoc" מחזיק ב-"Winlogee", בעוד שבצד השני 'Carrado' (ככל הנראה קראדוס) לוחם בגלוואגין (גאווין) והאבירים גלואריון וצ'ה (קיי) קרבים אל המקום בדהרה.

'איזדרנוס' הוא קרוב לוודאי גלגול כלשהו של אידר, גיבור קלטי ששמו מופיע ב-"Culhwch and Olwen", ושהיה מאהבה של גווינביר במסורה הכמעט-נשכחת הנזכרת ב-'טריסטן' לברול ומשתקפת ב-"Roman de Yder" המאוחר יותר. המשורר הוולשי Dafydd ap Gwilym רומז לחטיפתה של גווינביר בשניים משיריו, וחוקר ימי-הביניים רוג'ר שרמן לומיס הציע שסיפור זה מלמד ש"היא ירשה את התפקיד של פרספונה בקלטית".

ג'פרי ממונמות מגולל גרסה אחרת לסיפור חטיפתה של גווינביר, בה הוא מוסיף את העובדה שהיא הייתה צאצאית למשפחת-אצולה רומאית והייתה לבת-חסותו של קאדור, הדוכס מקורנוול. ארתור מותיר אותה במשמורתו של אחיינו מורדרד כאשר הוא חוצה את התעלה אל אירופה על מנת לצאת למלחמה כנגד הפרוקורטור הרומאי לוציוס היבריוס (הבדיוני). בעודו נעדר, מורדרד מפתה את גווינביר, מכריז על עצמו כעל המלך ולוקח אותה לו לאשתו-מלכתו; בהמשך, ארתור חוזר לבריטניה ויוצא מולו אל "הקרב על קמלן", הקטלני בעבור שניהם.

לכרטיאן מטרואה יש גרסה נוספת לסיפור חטיפתה של גווינביר, הפעם בידי מלגאנט (אפשר ששמו נגזר מזה של מלוואס), ב"לנסלוט, אביר העגלה". סיפור החטיפה הוא במידה רבה עיבוד של זה שנרשם ביצירתו של קראדוג, אך כאן המלכה מחולצת לא בידי ארתור (או אידר) כי אם בידי לנסלוט, שמעשי ניאופיו עם המלכה מתחילים רק בחלק זה של השיר. היו שהציעו את האפשרות שקרטיין הגה את פרשיית-האהבים כדי לספק לגווינביר מאהב אצילי מחוץ-לנישואין. במורדרד לא ניתן היה לעשות שימוש, משום שאת המוניטין שלו כבר לא אפשר היה להציל, ואידר כבר נשתכח לגמרי מלב.

בסיפור הגרמני "Diu Crône", אחיה של גווינביר, גוטגרים, חוטף אותה ומתכנן להרוג אותה על שום סירובה להתחתן עם גאסוזיין, הטוען שהוא בעלה החוקי. ב-'לנזלט' לאולריך פון זציקהובן, ולרין, מלך היער הסבוך, טוען לזכותו לשאת אותה וחוטף אותה אל טירתו כחלק ממאבק הכוחות המזכיר לחוקרים את קשריה ההדוקים לשגשוגה וריבונותה של בריטניה.

ארתור וחבורתו מחלצים אותה, אך ולרין חוטף אותה בשנית והפעם שם אותה בשינת-כשפים בתוך טירה אחרת שלו, המוקפת נחשים, ממנה רק המכשף רב-העוצמה מאלדוק יוכל לחלץ אותה. בכל הסיפורים הדומים הללו על חטיפתה בידי מחזר אחר - ואלגוריה זו כוללת את לנסלוט, החוטף אותה כשהיא נידונה להישרף על המוקד בשל מעשי הניאוף שלהם יחדיו - הם חזרה גלויה על הכרוניקה של האדס-חוטף-את-פרספונה, בהנחה שגווינביר היא בת-דמותה של כלת העולם-התחתון אטיין, שמידיר, מלך העולם-התחתון נוטל אותה מחייה הארציים לאחר שעברה נשתכח ממנה.

גווינביר בתרבות המערב המודרנית

כשם פרטי

• בארצות דוברות אנגלית נפוץ השם "ג'ניפר" (Jennifer) כשם פרטי לבנות, הגייה מודרנית של השם "גווינביר".

סרטי-קולנוע

• "המלך ארתור", הסרט משנת 2004, הציג את גווינביר כלוחמת קלטית, בגילומה של קירה נייטלי, שנהיית לבת-זוגו של ארתור לאחר שהוא מחלץ אותה מבית-האסורים.
• 'גווינביר' הוא סרט-קולנוע משנת 1999, חסר כל קשר לאגדות המלך ארתור.
• 'גווינביר' הוא גם שמו של סרט-טלוויזיה משנת 1994, המתמקד בהגדת אגדות המלך ארתור, כשבמרכזו הדמות שעל שמה הוא קרוי. גווינביר גדלה עם לנסלוט, יתום, כפגאנית תחת פטרונותה של מורגן לה פיי, הנוטרת טינה למלך אותר ובנו ארתור, בשל הרג אביה ותפיסת אמה בידי אותר.
• "ראשון האבירים" הוא סרט-קולנוע בכיכובם של שון קונרי בתפקיד המלך ארתור, ג'וליה אורמונד בתפקיד גווינביר וריצ'רד גיר בתפקיד לנסלוט. בסרט זה גווינביר בוגדת בארתור עם לנסלוט אך אחרי מותו נשאת ללנסלוט בברכתו של ארתור.
• "אקסקליבר", עיבוד מ-1981 של אגדות המלך ארתור לסרט-קולנוע, בו גווינביר מגולמת בידי שרי לונג'י, לנסלוט בידי ניקולס קליי וארתור בידי נייג'ל טרי. הוא כולל קווי-אופי ותפניות-עלילה רבים המופיעים ביצירתו הגדולה של סר תומאס מלורי, שלרוב מכונה "מות ארתור", "המוות של ארתור", וכדומה.
• 'קמלוט', סרט-קולנוע זה משנת 1967 מבוסס על המחזה משנת 1960 באותו השם שחיברו אלן ג'יי לרנר ופרדריק לאווי. מככבים בו ריצ'רד האריס כאותר וונסה רדגרייב כגווינביר.
• "לנסלוט דו לאק", סרט-קולנוע צרפתי משנת 1974 מבית היוצר של רובר ברסון ובכיכובה של לורה דוק קונדומינאס בתפקיד גווינביר.
• "אבירי השולחן העגול", סרט-הוליוודי משנת 1953 שבו פרשיית-האהבים בין לנסלוט (רוברט טיילור) וגווינביר (אווה גרדנר) מסתכמת בנשיקה בלבד.
• "לנסלוט וגווינביר" הידוע גם כ"חרבו של לנסלוט", סרט קולנוע משנת 1963 בכיכובם של קורנל ויילד בתפקיד לנסלוט, ג'יין ואלאס בתפקיד גווינביר ובריאן ארן בתפקיד המלך ארתור.

מחזות-זמר

• המחזמר "קמלוט" מ-1960, שכתבו אלן ג'יי לרנר ופרדריק לאו, היה מבוסס על גרסתו הספרותית של ט.ה. ווייט לאגדה, "המלך לשעבר ולעתיד". המחזמר הוא תמונת-מצב רגשנית של משולש האהבה ארתור, לנסלוט וגווינביר. כולל מגוון מפואר של מוזיקה קצבית ושירה נשכנית. במחזמר כיכבו מיטב השחקנים - ריצ'רד ברטון בתפקיד ארתור וג'ולי אנדרוז בתפקיד גווינביר. העיבוד הקולנועי עלה על האקרנים 7 שנים מאוחר יותר, ב-1967, בכיכובו של ריצ'רד האריס כארתור; מאוחר יותר, האריס שיחק מחדש בתפקיד על הבמה בכמה העלאות חוזרות של המחזמר מעל גבי הבימות.
• ב'ספאמלוט', גווינביר וגבירת האגם הן אותה הדמות; פרשיית-האהבים המסורתית שלה עם לנסלוט אינה יוצאת אל הפועל, משום שהוא מתגלה כהומוסקסואל בשירו "שמו הוא לנסלוט".

ספרים

• "סדרת אבלון" מאת מריון זימר בראדלי.
• "טרילוגיית גווינביר" מאת פרסיה וולי הכוללת את "ילד האביב הצפוני", "מלכת כוכבי הקיץ" ו-"גווינביר: האגדה לעת סתו".
• הטרילוגיה של רוזלינד מיילס כוללת את "גווינביר: מלכה של ארץ הקיץ", "אביר של האגם המקודש" ו-"ילדו של הגביע הקדוש".
• הטרילוגיה של שרן ניומן כוללת את 'גווינביר', "מלכת השחמט" ו-"גווינביר לנצח".
• ננסי מקינזי כתבה את "מלכת קמלוט", איחוד של שני ספרים קודמים - "המלכה-הילדה" ו-"המלכה-הרמה".
• מארווין בורוור כתב את "אביר המלכה" המתמקד במערכת-היחסים שבין לנסלוט וגווינביר.
• אליס בורכארט כתבה שני ספרים על גווינביר - "מלכת הדרקון" ו-"הלוחם השחור".
• "לנסלוט דו לתה" פרי עטו של רוברט קינג מגולל בפנינו את סיפורו של לנסלוט הנושא בסתר את גווינביר לאשה עוד כשהיא מאורסת לארתור.

• ׳בית הספר לטוב ולרע השנים ב קמלוט׳ בספר מדובר על בנו של המלך ארתור וגווינביר ונותן אור על נקודת המבט של גווינביר ולנסלוט

עיבודים טלוויזיוניים

• סדרת הטלוויזיה לילדים "גווינביר ג'ונס" מתפתחת סביב הרפתקאותיה של נערה המגלה שהיא התגלמותה המודרנית של גווינביר מתוך סיפורי-האגדות.
• "האגדה על הנסיך עז-רוח", סדרת הרפתקאות מונפשת שעלתה לאוויר בשנות התשעים המוקדמות של המאה העשרים, וכללה את גווינביר בין שלל הדמויות שהופיעו בה.
• ב"ערפילי אבלון", מיני-סדרה מבית היוצר של TNT על-פי ספרה של מריון זימר בראדלי הנזכר לעיל, גווינביר מצטיירת כנסיכה נוצרייה המאמינה שרק על ידי המרת כל תושבי בריטניה לנצרות השלום והשקט יוכלו לשרור על פני הארץ. פרשיית-האהבים עם לנסלוט מתממשת במסגרת "משולש-אהבה" עם ארתור, המעודד את תינוי-האהבים כפתרון אפשרי לחוסר היכולת של הזוג המלכותי להביא לעולם יורש. גווינביר מתחרט על כך מאוחר יותר, ורואה בסכסוך שמשסע את הממלכה עונש משמים על מעשי הניאוף.
• גווינביר מוצגת כאחת הדמויות הראשיות בעלילות הסדרה "מרלין", המתמקדת בקוסם מרלין.
• גווינביר הופיעה בעונה החמישית של הסדרה "עד עצם היום הזה" שם רואים שארתור משתמש בחולות של אבלון אליה כדי שתישאר לצידו

מוזיקה

• 'גווינביר', שיר שכתב דונובן באלבומו השלישי משנת 1966, "סנשיין סופרמן", מדגיש את התלהבותו של דונובן מנושאים ימי-ביניימים במוזיקה. זהו מבט על מצב העניינים בחצר המלך ארתור, עם גווינביר, "קטיפה לבנה, משי ותחרה תולים עליה ברפיון."
• 'גווינביר', שיר אחר שנכתב בידי דייוויד קרוסבי מלהקת "קרוסבי, סטילס ונאש", באלבום-הבכורה בשה זהה משנת 1969, מתאר אותה כאישה בעלת עיניים ירוקות, שער זהוב ואפשר שאמונות פגניות חבויות. לשיר של קרוסבי נעשתה גרסת-כיסוי אינסטרומנטלית בידי מיילס דייוויס, והיא נכללת באוסף שלו - "The Complete Bitches Brew Sessions".
• 'גווינביר' - שיר שנכתב בידי אדווין מקיין - המתאר את האהבה האסורה בין לנסלוט והמלכה גווינביר:

"לאחר שכל המסדרונות מוחשכים, כשכתר-המלכות אינו על ראשך, לחדרייך אני אתגנב, אף מילה לא נדבר, רק אהבי אותי כשניצוצות של אש מרקדים סביב המיטה."

חלל

האסטרואיד 2483 Guinevere (אנ') שהתגלה על ידי מקס וולף נקרא על שמה.^[1]

לקריאה נוספת

• אריה סתיו, עלילות אבירי השולחן העגול - מבחר פרקי שירה מן הסאגה הארתוריאנית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007.
• תומאס מלורי, אבירי השולחן העגול, הוצאת מודן.
• לבנה ליטני (עורכת), המיתולוגיה הבריטית, מפה הוצאה לאור, 2005.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גווינביר בוויקישיתוף

• הערך על גווינביר באתר פרויקט קמלוט
• נשים באגדות המלך ארתור באתר "מיתוסים נצחיים"
• מלכות-לוחמות ומבקרים עוורים בתוך אתר רשות השידור הקנדית
• "מות ארתור, חלק ראשון - בואו של המלך ארתור, סעיף 1 - מרלין", תרגומו של יובל ווליס באתר בלי פאניקה
• ארתוריאנה: כתב-העת ללימודים ארתוריאניים
• "מות ארתור", מהדורת קקסטון באנגלית-תיכונה, באתר אוניברסיטת מישיגן
• "מות ארתור"(הקישור אינו פעיל) באתר אוניברסיטת אדלייד
• תומאס מלורי, ‏מות ארתור (כרך א'), בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• תומאס מלורי, ‏מות ארתור (כרך ב'), בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מות ארתור, הגרסה המחולקת לבתים והגרסה האליטרטיבית. ערך לארי ד. בנסון, הגיה אדוארד א. פוסטר, פורסם לראשונה ב"מות המלך ארתור: מות ארתור המחולק לבתים ומות ארתור האליטרטיבי באנגלית בינונית", הוצאת מכון ימי-הביניים, מישיגן, 1994
• גווינביר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• גווינביר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• גווינביר, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

1. Schmadel, Lutz D. (2007). Dictionary of Minor Planet Names – (2483) Guinevere. Springer Berlin Heidelberg. p. 202. ISBN 978-3-540-00238-3. נבדק ב-15 בדצמבר 2018. {{cite book}}: (עזרה)