גד דגני
חוקר בתחום מדעי החיים, זואולוג, אקו-פיזיולוג ואקולוג גנטי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוקר בתחום מדעי החיים, זואולוג, אקו-פיזיולוג ואקולוג גנטי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גד (גדי) דגני (נולד ב-6 בפברואר 1943) הוא חוקר בתחום מדעי החיים, זואולוג, אקו-פיזיולוג ואקולוג גנטי ישראלי. דגני הוא יוזם ומייסד הפקולטה למדעים וטכנולוגיה במכללת תל חי וממייסדי מכון המחקר MIGAL בקריית שמונה.
דגני נולד בקיבוץ דן, למשפחה ממייסדי הקיבוץ במסגרת הקמת יישובי חומה ומגדל. למד בתיכון בקיבוץ, והיה חבר בנבחרת הכדורעף שלו.
בשנת 1962 התגייס לנח"ל כבן גרעין ובהמשך סיים קורס קצינים ושירת כמפקד מחלקה וקצין קשר גדודי לשעת חירום בבסיס התותחנים שבשבטה, שם המשיך גם לבצע שירות מילואים עד מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה ביקש לעבור לגדוד חי"ר, והמשיך לשרת במילואים כמפקד פלוגה ובהמשך כמפקד גדוד בדרגת סגן אלוף[1].
עם שחרורו משירות סדיר, שב לקיבוץ דן והיה אחראי על גרעין הנח"ל בקיבוץ והקים מחדש את קן השומר הצעיר בקרית שמונה.
בשנת 1976 סיים דגני לימודי תואר שני בביולוגיה בטכניון, ובשנת 1979 השלים דוקטורט בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב. הוא החל את דרכו כמרצה בזואולוגיה בתחום חסרי חוליות ובעלי חוליות, בהמשך חקר בתחומי ביוטכנולוגיה של חקלאות ומים, והתמחה בתזונה ורבייה של דגים.
בשנים 1981–1982 שימש כעמית מחקר במחלקה לביולוגיה בטכניון, ובין השנים 1983–1984 שימש כמדען אורח באוניברסיטת מזרח קרוליינה בארצות הברית, בה גם כיהן כמרצה מן החוץ. בנוסף, כיהן כמדען אורח באוניברסיטת העיר ניו יורק בברוקלין בשנת 1991 ובאוניברסיטת מרילנד בשנת 1994.
בין השנים 1990–2000 עמד בראש המכון לחקר הגולן (כיום מכון שמיר למחקר).
דגני נמנה עם מייסדי מכון המחקר MIGAL בקרית שמונה וכיהן כמנהלו המדעי של המכון בין השנים 1986–2011. בשנת 1990 יזם דגני שיתוף פעולה עם עליזה עמיר-זוהר, חברת קיבוץ ברעם שכיהנה כמנהלת המכללה האזורית תל חי, ויעקב ארזי, מנהל מכון MIGAL, שהביא לייסודה של העמותה שהקימה את בית ספר למדעים, לעתיד הפקולטה למדעים, במכללת תל חי[2].
בשלב ראשון הגישה העמותה בקשה לפתיחת שלוש תוכניות לימוד במכללה: ביוטכנולוגיה, לימודי סביבה ולימודי הנדסת מחשבים. תוכניות אלו היוו את הגרעין להקמת בית הספר למדעים שהפך, עם קבלת היתר המועצה להשכלה גבוהה ב-1993 לפקולטה למדעים וטכנולוגיה. בין השנים 1999–2003 כיהן דגני כדיקן הפקולטה.
בשנת 1996 יזם דגני את פתיחתם של חוגים נוספים במכללה, בהם החוג ללימודי סביבה, החוג לביוטכנולוגיה והחוג לתזונה. כמו כן יזם את פתיחת המסלול לתואר שני בביוטכנולוגיה, מסלול שבראשו עמד דגני מיום הקמתו ועד לקבלת אישור קבע מהמועצה להשכלה גבוהה. בהמשך נפתח ביוזמתו גם מסלול לימוד לתואר ראשון במדעי החיים.
החל משנת 1997 משמש דגני כפרופסור חבר, ובהמשך כפרופסור המניין, בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ומשנת 1998 משמש כפרופסור מן המניין בפקולטה למדעים וטכנולוגיה במכללת תל חי[3]. עוד כיהן כמנהל אקדמי של שלוחת הפקולטה לחקלאות במכללת תל חי, בין השנים 1987–1999, והקים בה את התוכנית לתואר שני בביוטכנולוגיה שבראשה עמד בין השנים 2013-2008[4].
דגני פרסם מעל 200 מאמרים בכתבי עת אקדמיים שפיטים בתחומי מדעי החיים, בעיקר בנושאים של ביולוגיה, אקולוגיה ופיזיולוגיה של דגים ודו-חיים, תזונה של דגים ודו-חיים השפעת ההורמונים על גידול ורבייה של דגים (אנדוקרינולוגיה מולקולרית) והתנהגות בעלי חיים במערכת האקולוגית. לצורך מחקריו, התרכז בגידול דגים, בקרה על הרבייה בעזרת הורמונים ושונות מולקולרית בין מיני דגים.
נוסף על מאמרים אלה, פרסם 6 ספרים מדעיים:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
