Loading AI tools
תהליך עירוני-חברתי בורגני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גֶ'נְטְרִיפִיקַצְיָה (מאנגלית: Gentrification; בעברית: עִלּוּת[א]) כינוי, לרוב בעל קונוטציה שלילית, לתהליך עירוני-חברתי מתוכנן או בלתי מתוכנן של מעבר אוכלוסייה מהמעמד הבינוני והגבוה לשכונות חלשות, לרוב במרכזי ערים, תוך שינוי מתמשך של אופי השכונה ודחיקת האוכלוסייה החלשה. פעמים רבות מלווה בתהליך של התחדשות עירונית של פני הרחובות, שיפוץ בתים ותחלופה של העסקים באזור. תהליכי ג'נטריפיקציה מתרחשים בחלק גדול מהמרכזים העירוניים בישראל ובעולם.[1]
המונח נטבע לראשונה ב-1964 על ידי הסוציולוגית הבריטית רות גלאס (אנ'), כדי לתאר את השינויים שהיא זיהתה בלונדון בשנות השישים. מקור המונח ג'נטרי (gentry) בצרפתית עתיקה, שמתאר מעמד בינוני-גבוה וכן מתאר עלית חברתית (לרוב יש חפיפה בין שתי הקבוצות). זהו מונח ביקורתי מיסודו, המתייחס להשפעה השלילית של התהליך, ומתאר את פגיעתו במרקם החיים של קהילה שהתגוררה במשך שנים במקום. בתהליכי ג'נטריפקציה קהילה זו מפורקת תרבותית וחברתית, והיא נדחקת, מסיבות כלכליות וחברתיות, אל מחוץ למקום מגוריה לאורך עשרות שנים[2]. עם זאת, כיום לעיתים משמש המונח כתיאור חיובי של התחדשות עירונית[3].
במחקר מתוארת הג'נטריפיקציה כתהליך המתרחש בהדרגה על פי השלבים הבאים:
רבים תופסים את הג'נטריפיקציה כתהליך טבעי המתרחש "מלמטה למעלה" – אוכלוסייה שמשנה מציאות חיים בשכונה חלשה. אך מנגד, יש הסבורים כי מדובר בתהליך יזום. החוקר הבריטי טום סלייטר מביא דוגמה מהעיר טורונטו ובה הוא מראה כיצד שורת החלטות פוליטיות הובילה לשינוי מעמדי בשכונה. בין השינויים שהוא מונה: הגבלת בנייה של דירות קטנות, אכיפת חוקי תברואה, בטיחות מבנים ועוד[5][6]. חוקרים אחרים שמים את הדגש על כוחן של חברות הנדל"ן ביצירת ג'נטריפיקציה יזומה. לטענתם, האוכלוסייה הוותיקה בשכונה חסרה את ההון הדרוש לחידושה או את יכולת ההתארגנות להתנגדות למהלך חידוש חיצוני. חברות הנדל"ן מצידן פועלות לחידוש השכונה בכללותה לרוב עם תמיכה ומימון עירוניים.
כלים נוספים שעשויים לתרום ליצירת ג'נטריפיקציה ממוסדת: תוכניות אב אסטרטגיות, פינוי בינוי, שיפוץ חזיתות מבנים, שיפוץ רחובות ותשתיות מים וביוב, הסדרת חלוקת שטח בבנייה רוויה ישנה, הגבלת אחוזי בנייה של דירות לפי גודל, אכיפה מוגברת של תברואה, בטיחות מבנים ועוד. השימוש בכלים הללו נעשה לרוב ללא שילוב כלים מרסנים או כאלה שייעודם שימור האוכלוסייה הקיימת, הוותיקה בשכונה[7]. כלומר, ככל שהרשות המקומית משקיעה בשכונה ללא פיתוח כלים אסטרטגיים לשמירת האוכלוסייה הוותיקה היא למעשה שותפה לתהליך[8].
אף על פי שהמילה ג'נטריפיקציה היא בעלת קונוטציה שלילית, במובנים רבים זו היא דווקא תופעה שתורמת לעיר, לשכונה ולחלק מהתושבים. נשאלת השאלה האם ג'נטריפיקציה מחייבת בהכרח פגיעה בתושבים או שאולי ג'נטריפיקציה יכולה דווקא לאפשר לתושבים לשפר את מעמדם הכלכלי, מבלי שיצטרכו לעזוב את בתיהם ובכך לשלב עקרונות של צדק חברתי יחד עם שימור מבנים שפועלים לטובת כל הצדדים[9].
החוקרת נעמי כרמון טוענת, שמהלך של התחדשות עירונית יכול להיטיב עם המקום ועם תושביו שפועלים לטובת כל הצדדים. התחדשות עירונית (כמו "פרויקט שיקום שכונות") היא בעיניה תהליך חיובי משום שהוא מאפשר עירוב של אוכלוסיות ומונע סגרגציה של המעמדות הנמוכים. לטענתה, הצלחת התהליך מותנית בשמירה על עקרונות של צדק חברתי; שותפות בין הציבור, המגזר הפרטי וארגוני המגזר השלישי תוך שימוש בגישה תכנונית הדרגתית ורכה, במטרה לשמר את הישן לצד הכנסת החדש. עקרונות אלו מסייעים בוויסות תהליך הג'נטריפיקציה, שעשוי להיות אחת התוצאות של התחדשות עירונית[10].
טום סלייטר מציג את גישותיהם של חוקרים על פיהם שורשי הג'נטריפיקציה נעוצים ב"תרבות הנגד" של סוף שנות ה-60 וברוח זו מבטאים דווקא התנגדות לעקרונות השוק החופשי, ערכים שמרניים וסגנון התכנון המודרני. הג'נטריפיקציה מבטאת ערכים ליברליים של שונות ואינדיבידואליות ובזכותה, קבוצות חברתיות שונות, מתאחדות ויוצרות גיוון חברתי[6].
בנוסף, בשל הג'נטריפיקציה שהביאה עמה פיתוח מגוון רחב יותר של שירותים לתוך השכונות שעברו את התהליך, יכולים ליהנות מהם גם אוכלוסיות חלשות יותר, כגון: עובדים במשרות חלקיות, שעמם נמנות נשים ומשפחות חד-הוריות, בעלות הכנסה נמוכה[6].
המרוויחים מתהליך הג'נטריפיקציה הם בעיקר בעלי דירות, הנהנים מעלייה במחירי הדיור. כמו כן, מרוויחים מכך גם תושבים חדשים שעבורם זו הזדמנות לשכור או לקנות דירה במחיר יחסית נמוך לעומת אזורים מבוקשים ומבוססים במרכז העיר, ובעלי עסקים שנהנים מביקוש הולך וגדל. גם העירייה מרוויחה, כי ערך הדירות בשכונה עולה, נפתחים בה עסקים ועבורם היא יכולה לגבות יותר ארנונה. כמו כן, ניכר שיפור בתנאי החיים בשכונה שעד לא מזמן נחשבה כ'בעייתית' בעיר. בנוסף, שוכרי דירות ברמת הכנסה בינונית-גבוהה עשויים להרוויח מן השיפור בתשתיות ובשירותים בשכונה[11].
המפסידים העיקריים הם שוכרי דירות ברמת הכנסה בינונית-נמוכה, שאינם מסוגלים להתמודד עם העלייה במחירי הדיור, במיוחד זקנים, נכים או כל מי שהכנסתו תלויה בקצבה או תשלום קבוע אחר. גם עסקים ותיקים עלולים להפסיד מהתהליך, עם העלייה בדמי שכירות של חנויות ושינוי בהרגלי הקנייה של התושבים. לעיתים העיריות גם מעלות ארנונה לעסקים לאחר תהליך של ג'נטריפיקציה, ובכך מקשות על בעלי בתים ותיקים וגורמות לעלייה נוספת בדמי השכירות של חנויות. מפסידות מרכזיות נוספות הן הרשויות אשר צריכות להתמודד עם מצוקת הדיור של האוכלוסייה הענייה הוותיקה[11].
אופייה הדיאלקטי של תופעת הג'נטריפיקציה, לצד מחלוקות אידאולוגיות ותאורטיות שהיא מעוררת, הביאו בשנות ה-80 לצמיחתן של שתי גישות עיקריות, המציגות שתי עמדות מנוגדות זו לזו בחקר הבניית המרחב העירוני[4]:
בשנות התשעים התפתח המחקר האורבני לידי סינתזה של שתי הגישות. כך באה לעולם פרדיגמה משולבת, הבוחנת את "הכלכלה התרבותית של הערים". עקב כך שונתה ההגדרה המסורתית של ג'נטריפיקציה והיא הוגדרה: "תנועה בשדה כוח עירוני, המפגישה בין עמדות וסוכנים הנאבקים על הון כלכלי, תרבותי וסימבולי"[4]. הגישה המשולבת מנתחת את הג'נטריפיקציה באמצעות ניתוח כלכלי-תרבותי המשלב היצע וביקוש, מעמד ורציונליות כלכלית לצד סגנון חיים נבדל[12].
טום סלייטר סקר את סיפורה של שכונת דרום פארקדייל (South Parkdale) שהושפעה מקרבתה למוסד לבריאות הנפש. בעקבות פירוק המוסד הפסיכיאטרי, אלפי מטופלים שוחררו ממנו והועברו להתגורר במבני השכונה. מאמצע שנות ה-80, החלה הגירה של אנשי מעמד בינוני לשכונה בשל סגנון הבנייה הוויקטוריאני והאדווארדי המזוהה עם מראה השכונה. בשלב מאוחר יותר, התפתחה במקום קהילת אמנים שמשכה לשכונה בני מעמד סוציו-אקונומי גבוה, ובהמשך לכך ננקטו פעולות על ידי העירייה כדי למנוע מתושבי המקום הרווקים/בודדים לגור באזור ולפנות מקום למשפחות ממעמד בינוני במקומם[11].
השכונה הראשונה של תל אביב הפכה בשנות ה-60 של המאה הקודמת למוקד של הזנחה ועוני. העירייה כבר שקלה להרוס אותה ולהקים במקומה מרכז עסקים, אך התנגדות ציבורית, בין השאר בגלל אופייה האדריכלי המיוחד, הובילה לגניזת התוכנית. בשנות ה-80 החלה מגמת תנועה של תושבים צעירים ואמנים לשכונה הזולה, ותוך שנים ספורות החלה העירייה לעודד את התנועה הזאת באמצעות תוכנית תמריצים לשיקום ולשימור מבניה הייחודיים. היום מרבית התושבים הם לכל הפחות אמידים, השכונה הפכה למוקד של סיורים רגליים לתיירים, ויש בה בתי עסק רבים ותוססים. בגבולות השכונה נבנים מגדלי יוקרה, זאת משום שבשכונה עצמה הבנייה לגובה אסורה[13].
בשנות ה-90 צעירים ואמנים גילו את הפוטנציאל הגלום בה ונמשכו לחללים הגדולים, לשקט התעשייתי ולשכירות הזולה (בדומה למה שקרה במקומות רבים אחרים בעולם, כמו אזור הסוהו בניו-יורק או רובע קרויצברג בברלין). עם השנים, קבוצת אוכלוסייה זו חוללה מהפך במקום והפכה את פלורנטין משכונת בעלי מלאכה מוזנחת לאחד המקומות הכי "חמים" בעיר. היזמים לא איחרו לבוא, והיום נחשבת פלורנטין לשכונה שעברה מהפך משכונה "זולה" ונגישה, שמהווה גם מרכז אמנותי ויצירתי חשוב בעיר, לשכונה בורגנית ו"נקייה" יותר, שחללי האמנות האלטרנטיביים שאפיינו אותה הולכים ונעלמים.[14]
ירושלים
מספר חוקרים (כגון גונן וכהן, זנדברג, כהן, קרויאנקר)[4], ציינו כי בירושלים, בניגוד לערים אחרות שבהם תהליכי הג'נטריפיקציה מתרכזים במרכזי הערים, התופעה התרחשה לא רק בשכונות מרכז העיר כגון נחלאות, אלא גם בשכונות דרום העיר הוותיקות השייכות לפנים העיר ירושלים, כגון בקעה, המושבה הגרמנית, המושבה היוונית, קטמון הישנה וקטמונים (גוננים) וגם שכונות שעד 1967 היו חלק מקו התפר, כגון אבו תור, מוסררה, ימין משה ומלחה, ובשנים האחרונות גם בשכונות מרוחקות יותר כגון קריית יובל ועיר גנים. בבקעה, למשל, הג'נטריפיקציה היא פועל יוצא של נכונותם הגוברת של בעלי היכולת הכלכלית לשפץ בתים ישנים שלפני כן לא נחשבו בעיניהם.
תושבי סן פרנסיסקו נגד חברות ההיי־טק: "מרחיבות פערים ומעלות את מחירי הדיור", באתר TheMarker, 1 בדצמבר 2013Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
