בעת'
מפלגה בסוריה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המפלגה הסוציאליסטית של התחייה הערבית (בערבית: حزب البعث العربي الاشتراكي, תעתיק: חִזְב אלבעת' אלערַבי אלאִשְתִראכי) הידועה בקצרה כמפלגת הבעת' הוקמה בדמשק בשנות ה-40 כתנועה חילונית, לאומנית סוציאליסטית וערבית, במטרה להיאבק בשלטון הקולוניאליסטי המערבי. משמעות המילה בעת' בערבית הוא "תחייה" או "לידה מחדש". המפלגה פעלה כתנועה פאן-ערבית באמצעות שלוחות בכמה מדינות ערביות, אבל זכתה להצלחה בעיקר בעיראק ובסוריה, בהן עלתה לשלטון בהפיכות ב-1963. שלוחות פחות דומיננטיות של הבעת' התקיימו גם בלבנון, ירדן, לוב ובמידה סמלית גם בערב הסעודית וכווית. הארגון לשחרור פלסטין שנוסד בשנת 1964 אימץ את עיקר המצע שלה וגם את הדגל, אך עם דגש על "תבוסת הציונים", שאותם ראו כחלק מהאימפריאליזם המערבי.
ערך מחפש מקורות | |
מדינה | בחריין, סוריה, תימן, סודאן, ירדן, לבנון |
---|---|
שם רשמי | حزب البعث العربي الاشتراكي |
מייסד | מישל עפלק, סלאח א-דין אל-ביטאר, זכי אל-ארסוזי |
תקופת הפעילות | 7 באפריל 1947 – 23 בפברואר 1966 (18 שנים) |
אידאולוגיות | אנטי-אמריקניזם, פאן-ערביות, חילוניות, משטר חד-מפלגתי, סוציאליזם ערבי, נאצריזם, בעת'יזם, לאומיות ערבית, אנטי-ציונות, משטר סמכותני |
מטה | דמשק |
מיקום במפה הפוליטית | שמאל |
צבעים רשמיים | שחור, ירוק, אדום, לבן |
www | |
שלוחת הבעת' בסוריה עלתה לשלטון במהפכת ה-8 במרץ 1963 והיא מחזיקה בשלטון מאז. ב-1966 התפצלו השלוחה הסורית והשלוחה העיראקית של התנועה לארגונים יריבים, בשל מחלוקות אידאולוגיות ומאבק על הנהגת העולם הערבי. בעיראק, מפלגת הבעת' הצליחה להחזיק בשלטון לתקופה קצרה בשנת 1963, אולם אז איבדה את אחיזתה, ורק ביולי 1968 חזרה לשלטון מכוח הפיכה נוספת. שלטון הבעת' בעיראק נמשך עד הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003, כשבמרבית שנות האחיזה במוסדות השלטון החזיק סדאם חוסיין בתפקיד הנשיא. תנועות הבעת' בסוריה ועיראק שהו ביחסים קרובים עם אש"ף, והתחרו על תמיכה בו. בהמשך קם גם סניף של בעת' ברשות הפלסטינית.
העקרונות האידאולוגיים של התנועה כוללים סוציאליזם ערבי, לאומנות ופאן-ערביות. עמדותיה החילוניות עומדות בסתירה לאלה של מספר משטרים שמרניים יותר במזרח התיכון. המוטו של הארגון הוא "אחדות, חירות וסוציאליזם" (בערבית: وحدة، حرية، اشتراكية, תעתיק: וַחְדַה, חֻריה, אִשְתִרָאכִּיה). ה"אחדות" מתייחסת לאחדות העולם הערבי; ה"חירות" מתייחס לחופש מהשפעה, התערבות זרה ואף מאסלאם ושבטיות, המהווים מכשול בפני הקדמה הערבית; וה"סוציאליזם" מתייחס לגישה הערבית הסוציאליסטית, השונה מהמרקסיזם.