באד פאוול

ארל רודולף "באד" פאוול (באנגלית: Earl Rudolph "Bud" Powell; ‏27 בספטמבר 1924 - ‏31 ביולי 1966) היה אחד מענקי פסנתרני בג'אז, שינה את הדרך שבה מנגנים פסנתרני הג'אז בכל הסגנונות שלאחר תקופת הסווינג. לצד הסקסופוניסט צ'ארלי פארקר, החצוצרן דיזי גילספי והפסנתרן ת'לוניוס מונק, פאוול נחשב לאחד מאבי הג'אז המודרני, המכונה בי בופ.

באד פאוול

לידה	27 בספטמבר 1924 הארלם, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	31 ביולי 1966 (בגיל 41) ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	ארל רודולף פאוול
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1944–1965 (כ־21 שנים)
מקום לימודים	תיכון דוויט קלינטון
עיסוק	מלחין, פסנתרן
סוגה	ג'אז, בי בופ
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	בלו נוט, ESP-Disk, Roost Records
שיתופי פעולה בולטים	ארט בלייקי, מיילס דייוויס, צ'ארלי פארקר, צ'ארלס מינגוס, דקסטר גורדון, קנונבול אדרלי, סאני סטיט
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

באד פאוול נולד בהארלם, ניו יורק בשנת 1924, הוא היה מראשוני הפסנתרנים שהפסיקו לנגן צליל בס ביד שמאל ("Striding"), אלא להשתמש בה על מנת לנגן אקורדים צבעוניים יותר. בנוסף, לעיתים קרובות עשה שימוש ב-Horn-like-playing, כלומר, נגינת פראזות "בופיות" על פסנתר. הוא התחיל את קריירתו כפסנתרן כבן חסותו של ת'לוניוס מונק, והצטרף להרכביהם של צ'ארלי פארקר וקוטי ויליאמס. בתקרית גזענית פאוול הוכה בראשו על ידי שוטרים, מה שהביא לנזק בלתי הפיך. מאז אותה התקרית באד סבל מכאבי ראש חמורים והתמוטטויות מנטליות רבות. למרות זאת, הוא המשיך להקליט מספר תקליטים מוצלחים, ועבד בשיתופי פעולה עם נגני ג'אז דוגמת צ'ארלי פארקר, דיזי גילספי, צ'ארלס מינגוס ומקס רואץ' - ארבעה אמנים שנחשבים לאבות סגנון הבי בופ, אשר עימם הקליט את האלבום "ג'אז במאסיי הול". באד החמיץ הזדמנויות רבות בגלל הנזק המוחי שלו, ומסופר כי פעם צ'ארלי פארקר אמר למיילס דייוויס שלא יצרף את באד להרכבו משום ש"הוא משוגע אפילו יותר ממני!".

לאחר הקלטת "ג'אז במאסיי הול", באד אושפז בבית חולים פסיכיאטרי בעקבות סכיזופרניה, החל ליטול כלורפרומאזין אשר השפיע על נגינתו, והתאבל על אחיו שנהרג בתאונת דרכים לצד החצוצרן קליפורד בראון. לאחר מספר התקפים מנטליים לאורך שנות ה-50, פאוול עבר להתגורר בפריז והמשיך בקריירתו. הוא הקליט תקליטים בשיתוף פעולה עם הסקסופוניסטים קנונבול אדרלי, סאני סטיט ודקסטר גורדון, וחלה במחלת השחפת בשנת 1963. למרות מחלתו ובעיותיו הנפשיות, פאוול המשיך לנגן, והופעותיו האחרונות בציבור היו בקרנגי הול ובקונצרט לזכרו של צ'ארלי פארקר. הוא אושפז בניו יורק בשל התנהגותו הבלתי-יציבה והזנחתו העצמית, ונפטר ב-31 ביולי 1966 בעקבות שילוב של מחלת השחפת, תת-תזונה ואלכוהוליזם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא באד פאוול בוויקישיתוף

• באד פאוול, ברשת החברתית פייסבוק
• באד פאוול, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• באד פאוול, באתר ספוטיפיי
• באד פאוול, באתר AllMusic (באנגלית)
• באד פאוול, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• באד פאוול, באתר Discogs (באנגלית)
• באד פאוול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• באד פאוול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)