אפולו 8

אפולו 8
Apollo 8
	משמאל לימין: לוול, אנדרס ובורמן
נתוני משימה
מטרה מרכזית	משימה מאוישת ראשונה סביב הירח
חללית	אפולו
כן שיגור	LC-39A, מרכז החלל קנדי, פלורידה
שיגור	21 בדצמבר 1968, 12:51:00 UTC
נחיתה	27 בדצמבר 1968, 15:51:52 UTC ; צפון האוקיינוס השקט ; 8°6′N 165°1′W
משך המשימה	6 ימים, 3 שעות ו-42 שניות
אות קריאה	אפולו 8
נתוני חללית
תא פיקוד	CM-103 ; מסה: 5,621 ק"ג
תא שירות	SM-103 ; מסה: 23,250 ק"ג
רכב נחיתה	LM-TA-B (דגם לאיזון) ; מסה: 9,000 ק"ג
מסת החללית	28,870 ק"ג
משגר	סטורן V ‏SA-503
פעילות
הקפות סביב הירח	10
שהייה סביב הירח	20 שעות, 10 דקות ו-13 שניות
נתוני מסלול
מספר הקפות	10
אפהליון	112.4 ק"מ (הירח)
פריהליון	110.6 ק"מ (הירח)
זמן הקפה	88.19 דק'
נטיית מסלול	12 מעלה
צוות
אנשי צוות	פרנק בורמן, ג'יימס לוול, ויליאם אנדרס
משימות קשורות
משימה קודמת; אפולו 7	משימה הבאה; אפולו 9
מזהים
מספר קטלוג לוויינים	03626
מאגר המידע הלאומי	1968-118A

אפולו 8 (באנגלית: Apollo 8) הייתה המשימה המאוישת השלישית בתוכנית אפולו להנחתת אדם על הירח, והראשונה בהיסטוריה האנושית שעזבה את מסלולו ושדה כבידתו של כדור הארץ, נכנסה לשדה כבידתו של גוף שמימי אחר והשלימה את מסעה עם נחיתתה בכדור הארץ.

עובדות מהירות נתוני משימה, מטרה מרכזית ...

סגירה

שלושת אנשי הצוות: פרנק בורמן, ג'יימס לוול הבן וויליאם אנדרס הם בני האדם הראשונים שראו את צידו המרוחק של הירח.

אפולו 8 היא המשימה הראשונה שעשתה שימוש בטיל סטורן 5, והמשימה המאוישת הראשונה בתוכנית ששוגרה ממרכז החלל קנדי בפלורידה ב-21 בדצמבר 1968 בשעה 7:51 בבוקר.

פראנסס נורת'קאט, האישה הראשונה שאי פעם שעבדה בצוות טכני של נאס"א, תכננה את מסלול החזרה של אפולו 8 מהירח לכדור הארץ. נורת'קאט ביצעה חישובים שהפחיתו את כמות הדלק הנחוצה במשימה – הפחתה שבלעדיה לא הייתה המשימה מצליחה.

לאחר שלוש שעות של הקפת כדור הארץ בזמן שמערכות החללית נבדקות, החל תהליך המעבר למסלול ירחי. 25 דקות מאוחר יותר נפרד השלב השני של המשגר (שנקרא S-IVB) והחללית התהפכה, כדי לאפשר צילום ובדיקה חיצונית של שלב זה. לאחר מכן הושלך מהשלב חמצן נוזלי בפקודה מהקרקע, כדי לתת לו תנופה שהכניסה אותו למסלול סביב השמש.

המשימה בדקה את מערכות תא הפיקוד, כולל מערכות התקשורת, תמיכת החיים והמעקב, ואיפשרה לבדוק את תפקוד הצוות במסלול ירחי. הצוות צילם את פני הירח, ביצע סקירה טופוגרפית, ואסף ציוני דרך ומידע מדעי אחר, שנדרש למשימות אפולו הבאות.

אפולו 8 כללה תא פיקוד דומה לזה של אפולו 7, מלבד זאת שצוהרי הלחץ ומגן החום המתכלה הקדמיים שולבו לפתח אחד, שישמש למעבר לרכב הנחיתה הירחי במשימות הבאות. מסת החללית (28,817 ק"ג) כללה את מסת תא הפיקוד ותא השירות, כולל דלק וחומרים מתכלים. משימה זו לא כללה רכב נחיתה ירחי, משום שפיתוחו פיגר בחמישה חודשים אחר פיתוח שאר חלקי החללית. השיגור בוצע בכל זאת, כדי לעמוד בתחרות מול ברית המועצות, שכבר שיגרה שתי חלליות זונד בלתי מאוישות סביב הירח בספטמבר ונובמבר, והחזירה אותן בשלום לכדור הארץ, והיה חשש שהרוסים יקדימו את האמריקאים בנחיתה על הירח. פרנק בורמן, מפקד המשימה, העיד שזו הייתה למעשה המטרה העיקרית של משימה זו, שבמקור כלל לא תוכננה להגיע אל הירח. במקום רכב הנחיתה הירחי החסר, הורכב דגם דמה בעל אותו משקל על המתאם בין החללית לרכב השיגור, לאיזון.

ב-24 בדצמבר, בשידור ישיר לטלוויזיה אמר ויליאם אנדרס: ”אנו מתקרבים כעת לזריחת הירח, ולכל האנשים מאחור על כדור הארץ, לצוות אפולו 8 יש מסר שאנחנו רוצים להעביר אליכם: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"...” וכך המשיכו אנשי הצוות להקריא את עשרת הפסוקים הראשונים של ספר בראשית.

במהלך המשימה, כאשר חזרה החללית מעבר לירח ויצרה שוב קשר עין עם כדור הארץ, צילם הצוות את התמונה המפורסמת של זריחת הארץ מעל אופק הירח. החללית נחתה ב-27 בדצמבר אותה שנה, באוקיינוס השקט, וחולצה על ידי מסוק הליקופטר 66 מנושאת המטוסים USS יורקטאון (אנ').

כהכרה על הישגם של אנשי הצוות, שהיו הראשונים לצאת מתחום כוח המשיכה של כדור הארץ ולהיכנס לתחום כוח המשיכה של גוף שמיימי אחר, נבחרו שלושת אנשי הצוות כאנשי השנה של המגזין TIME לשנת 1968^[1].

פרנק בורמן

ערך מורחב – פרנק בורמן

בגיל 15 כבר למד לטוס. סיים את האקדמיה הצבאית האמריקאית בשנת 1950 כבוגר במדעים. בשנת 1957 השלים תואר שני בהנדסה אווירונאוטית במכון הטכנולוגי של קליפורניה. שירת בחיל האוויר האמריקאי כטייס קרב, מדריך וטייס ניסוי. בשנת 1962 נבחר על ידי נאס"א לתוכנית ג'מיני ואפולו. בשנת 1965 היה מפקד ג'מיני 7, שם, יחד עם ג'יימס לוול, ביצע את הפגישה הראשונה בחלל, עם ג'מיני 6. בשנת 1968 השתתף בוועדת החקירה לאסון אפולו 204 (שכונתה "אפולו 1" מאוחר יותר). מאוחר יותר קיבל את תפקיד מנהל תוכנית אפולו, והנהיג את הצוות שתכנן מחדש את חללית אפולו. השתתף במשימת אפולו 8, שהייתה הפעם הראשונה שבני אדם עזבו את מסלול כדור הארץ, והקיפו את הירח.

ג'יימס לוול הבן

ערך מורחב – ג'יימס לוול הבן

היה אסטרונאוט בתוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו. בשנת 1952 סיים תואר בוגר במדעים באקדמיה למדעים של הצי האמריקאי. בשנת 1958 סיים לימודים בבית הספר לטייסי ניסוי. בשנת 1961 סיים לימודים בבית הספר לבטיחות תעופתית של אוניברסיטת דרום קליפורניה. סרן בחיל האוויר האמריקאי. שירת כטייס ניסוי במרכז הניסויים של הצי. היה מנהל תוכנית מטוס ה־F-4 פנטום, ובמקביל שירת כמהנדס בטיחות בטייסת הקרב 101. נבחר לתפקיד אסטרונאוט ב־1962, והיה אסטרונאוט גיבוי לג'מיני 4 ו־9, וכן היה גיבוי של ניל ארמסטרונג באפולו 11. ב־4 בדצמבר 1965 שוגר בג'מיני 7, שהייתה הפעם הראשונה בה שתי חלליות נפגשו בחלל. ב־11 בנובמבר 1966 שוגר עם באז אולדרין לג'מיני 12, המשימה האחרונה בתוכנית ג'מיני.

ג'יימס לוול התפרסם לאחר מכן כמפקד משימת אפולו 13, שנכשלה במשימתה לנחות על פני הירח בשל תקלה, אולם הצליחה לחזור לכדור הארץ בשלום.

ויליאם אנדרס

ערך מורחב – ויליאם אנדרס

אנדרס נולד בהונג קונג. בשנת 1955 קיבל תואר בוגר במדעים מהאקדמיה של הצי האמריקאי. בשנת 1962 קיבל תואר שני בהנדסה גרעינית מהמכון הטכנולוגי של חיל האוויר. בסיום לימודיו באקדמיה של הצי הצטרף לחיל האוויר כטייס בטייסת יירוט בכל מזג אוויר. מאוחר יותר מונה לאחראי על ניהול טכני של תוכניות תוצאי סיכוך וקרינה של כורים גרעיניים במעבדת הנשק של חיל האוויר בניו מקסיקו. בשנת 1964 נבחר על ידי נאס"א כאסטרונאוט כחלק מהקבוצה השלישית. היה טייס גיבוי של ג'מיני 11 ואפולו 11, והיה טייס מודול הירח באפולו 8.