אימננטיות
תפיסה תאולוגית הגורסת שהאלוהות תלויה במציאות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אימננטיות היא מושג בתאולוגיה ובפילוסופיה, המצביע על זהותו של האל עם העולם כולו, עם הטבע וחוקיו. האל האימננטי מהווה את העולם כולו, את פרטיו ואת המקרים שבו, והוא נוכח בו ומקיים אותו באופן תמידי, זאת בניגוד לתפיסת האל כחיצוני לעולם, טרנסצנדנטי. זוהי גישה נטורליסטית רחבה אשר מאפשרת לאדם להבין את העולם מתוך חוקיו כפי שהם מתגלים לו, ולא מכוח סמכות חיצונית, ולפעול בעולם כישות אוטונומית אך סופית.
האימננטיות היא אלמנט מהותי בכמה גישות פילוסופיות:
פנתיאיזם: פילוסופיה אשר מזהה את האל עם העולם באופן מוחלט.
פנאנתיאיזם: פילוסופיה אשר מקבלת את הזיהוי המוחלט של העולם עם האל, אך מחייבת גם קיום טרנסטנדנטי של האל.
אקוסמיזם: פילוסופיה אשר מבטלת את קיומו האקטואלי של העולם, מעצם היותו כולו כלול באל. העולם כמו שהאדם מבין אותו הוא אשליה של ההכרה האנושית, כל מה שקיים הוא אלוהים.
ירמיהו יובל ציין[1] שלושה דברים המאפיינים את האימננטיות:
- העולם הוא מרחב כל היש, המחשבה על עולם או קיום שמעבר לעולם הזה היא אשליה.
- בני האדם, החיים בעולם הזה, הם מקור הסמכות לכל נורמה.
- כל סוג של גאולה או שחרור יכול לבוא רק מתוך פעולות האדם בעולם הזה.
הפילוסוף ברוך שפינוזה המזוהה עם פילוסופיה אימננטית, עשה בספרו אתיקה מהלך שהשלים את המעבר של החשיבה הנטורליסטית-רציונליסטית מתפיסה טרנסטנדנטית לאימננטית, וטבע את האמרה המזהה את האל עם העולם - "אלוהים או הטבע" (Deus sive natura).