איילט אנטוליה (בטורקית עות'מאנית: ایالت آناطولی)[1] היה אחד משני מחוזות הליבה (איילט רומליה היה השני) בשנים הראשונות של האימפריה העות'מאנית. הוא הוקם בשנת 1393.[2] בירתו הייתה תחילה אנקרה במרכז אנטוליה, אך לאחר מכן עברה לקוטהיה שבמערב אנטוליה. שטחו המדווח במאה ה-19 היה 65,804 מילים רבועים (170,430 קילומטרים רבועים).[3] במאה ה-16 מנתה האוכלוסייה 5,455,000, מתוכם 5,410,000 מוסלמים ו-45,000 לא מוסלמים.[4]
עובדות מהירות ממשל, משטר ...
סגירה
הקמת המחוז של אנטוליה אירעה בשנת 1393, כאשר הסולטן באיזיט הראשון (1389–1402) מינה את קארה Timurtash כ-"beylerbey" ומשנה למלך באנטוליה, בתקופת היעדרו של באיזיט במהלך המערכה באירופה נגד מירצ'ה הזקן.[5][6] מחוז אנטוליה - שנקרא בתחילה "beylerbeylik" או כללית "vilayet" ("פרובינציה"), רק לאחר 1591 נעשה שימוש במונח איילט[6] - היה השני שנוצר לאחר איילט רומליה, ודורג בהתאם בהיררכיה של המחוזות.[7] בירת המחוז הראשונה הייתה אנקרה, אך בסוף המאה ה-15 היא הועברה לקוטהיה.[7]
כחלק מרפורמות הטנזימאט, איילט אנטוליה חולק למחוזות קטנים יותר, אם כי חוקרים שונים נותנים תאריכים סותרים לפירוק, החל משנת 1832 ועד מאוחר ב-1864.[7]
האיילט כלל שבע עשרה סנג'קים בשנת 1530[8]
- סנג'ק סרוחאן
- סנג'ק קוטאיה
- סנג'ק איידן
- סנג'ק מנטשה
- סנג'ק טקה
- סנג'ק חמיד-אילי
- סנג'ק קראחיסאר-אי סהיב
- סנג'ק סולטן-אוני
- סנג'ק הודאוונדיגר
- סנג'ק קוקה-אילי
- סנג'ק בולו
- סנג'ק קסטמונו
- סנג'ק Kankırı (סנקירי)
- סנג'ק אנקרה
- סנג'ק אלניה
- סנג'ק קארסי
- סנג'ק ביגה
|
|
האיילט כלל שבע עשרה סנג'קים בשנים 1550–1551[9]
- סנג'ק סרוחאן
- סנג'ק קוטהיה
- סנג'ק איידן
- סנג'ק נטשה
- סנג'ק טקה
- סנג'ק חמיד-אילי
- סנג'ק קראחיסאר-אי סהיב
- סנג'ק סולטן-אוני
- סנג'ק הודאוונדיגר
- סנג'ק קוקה-אילי
- סנג'ק בולו
- סנג'ק קסטמונו
- סנג'ק Kankırı (סנקירי)
- סנג'ק אנקרה
- סנג'ק אלניה
- סנג'ק קארסי
- סנג'ק ביגה
|
האיילת כללה חמישה עשר סנג'קים בשנת 1609:
- סנג'ק קוטאיה (Liva-i Kütahya, Pasha Sanjakı, Kütahya)
- סנג'ק סארוהאר (Liva-i Saruhan Hass-ı Mîr Liva, (מניסה)
- סנג'ק איידין (Liva-i Aydın, Aydın)
- סנג'ק הודאבנדיגאר (Liva-i Hüdavendigâr, בורסה)
- סנג'ק קסטמונו (Liva-i Kastamonu, Kastamonu)
- סנג'ק מנטשה (Liva-i Menteşe, Muğla)
- סנג'ק בולו (ליבה-בולו, בולו)
- סנג'ק אנקרה (Liva-i Bankara, אנקרה)
- סנג'ק קראהיסאר-אי סהיב (ליבה-אי קארהיסאר-אי סהיב, אפיונקארהיסאר)
- סנג'ק טקה (Liva-i Teke, אנטליה)
- סנג'ק קנגירי (Liva-i Kangırı, Çankırı)
- סנג'אק חמיד (ליווה-חמיד, אספרטה)
- סנג'ק סולטנונו (Liva-i Sultanönü, אסקישהיר)
- סנג'ק קראסי (Liva-i Karasi, Balıkesir)
|
|
האיילט כלל חמישה עשר סנג'קים בין השנים 1700–1740:
- סנג'ק קוטאיה (קוטאיה)
- סנג'ק הודאוונדיגר (בורסה)
- סנג'ק בולו (בולו)
- סנג'אק מקסטמונו (קסטמונו)
- סנג'ק קאראסי Balıkesir)
- סנג'ק סולטנאנו (אסקישהיר)
- סנג'ק סרוחאן (מניסה)
- סנג'ק קראחיסאר-אי סאהיב (Afyonkarahisar)
- סנג'ק חמיד (אספרטה)
- סנג'ק אנקרה (אנקרה)
- סנג'ק קנקירי (Çankırı)
- סנג'ק איידין (איידין)
- סנג'ק טקה (אנטליה)
- סנג'ק מנטשה (מוגלה)
- סנג'ק בייבזארי (Beypazarı)
|
Yılmaz Öztuna "Başlangıcından zamanımıza kadar Büyük Türkiye tarihi" Volume 12, p. 12, Ötüken Yayınevi (1977).
Ménage, V. L. (1986). The Encyclopedia of Islam, New Edition, Volume I: A–B. Leiden and New York: BRILL. pp. 1159–1160. ISBN 90-04-08114-3. Birken, Andreas (1976). Die Provinzen des Osmanischen Reiches. Beihefte zum Tübinger Atlas des Vorderen Orients (בגרמנית). Vol. 13. Reichert. p. 115. ISBN 9783920153568. Rumeli Eyaleti. Ankara: Devlet Arşivleri Genel Müdürlüğü Osmanlı Arşivi Daire Başkanlığı. 2013. p. 11.
.svg)
_Kopie.png)
