איחוד איטליה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
איחוד איטליה (באיטלקית: Risorgimento; "תחייה", "התעוררות") היא תנועה פוליטית וחברתית, שהתגבשה במהלך המאה ה-19, במקביל להתעוררות הלאומיות בחלקים רבים באירופה, והביאה לאיחוד המדינות והנסיכויות שבחצי האי האפניני למדינה אחת בשם ממלכת איטליה. אין הסכמה מלאה על התהליכים המדויקים בהם החל האיחוד, ובהם הסתיים, אך התהליכים שהובילו לאיחוד החלו לאחר סוף תקופתו של נפוליאון בונפרטה ולאחר קונגרס וינה ב-1815, והסתיימו בתום מלחמת פרוסיה צרפת ב-1871. גם בהמשך, עד לאחר תום מלחמת העולם הראשונה וחוזה סן-ז'רמן, עדיין הורחבו גבולות איטליה, ואף לאחר מכן הוסיפה איטליה להעלות דרישות טריטוריאליות בדלמטיה, בקורסיקה ובניס.