Loading AI tools
קבוצה אתנית שמקורה בדרום-מזרח ניגריה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האִיגְבּוֹ (Igbo; מבוטא גם איבו, אבו[1][2][3] איבואנס[4] או היבו[5]) הם קבוצה אתנית שמקורה בדרום-מזרח ניגריה. הם דוברי שפת האיגבו (אנ'), אשר כוללת מספר שפות ודיאלקטים;[6] כיום דוברים מרבית בני האיגבו אנגלית בנוסף לשפתם המקורית בעקבות השליטה הבריטית באזור בתקופה הקולוניאליסטית.[7] האיגבו הם אחת הקבוצות האתניות הגדולות ביותר ורבות ההשפעה בניגריה.[8] עיקר בני שבט האיגבו כיום הם נוצרים.[9]
 | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
35,000,000  | |
| דת | |
|
נצרות | |
  |
בעקבות תהליכי הגירה וסחר העבדים האטלנטי ניתן למצוא אוכלוסיית איגבו גם בקמרון ובגינאה המשוונית, וכן במדינות מחוץ לאפריקה. מספרם מחוץ לאפריקה אינו ידוע, אך רבים מבין האפרו-אמריקאים והאפרו-קריביים כיום הם צאצאי האיגבו.
באזורים הכפריים של אפריקה האיגבו הם חקלאים. התוצר הנפוץ ביותר שלהם הוא היאם, אשר מדי שנה נערכות חגיגות לרגל תקופת האיסוף שלו.[10] תוצרים חקלאיים אחרים כוללים את הקסאווה והטארו.[11]
לפני הקולוניאליזם הבריטי היו האיגבו מחולקים לקבוצות פוליטיות שונות. ניתן היה למצוא שונות בתרבות ובמנהגים של כל אחת מהקבוצות. החלוקה בין הקבוצות התבססה לרוב על פי שושלת משפחתית, שבטית או כפרית, או על פי הדיאלקט של שפת האיגבו. אף על פי שלרוב לא היו קיימות מדינות אשר ריכזו את הכוח הפוליטי, ניתן היה למצוא ממלכות או נסיכויות כדוגמת ממלכת נרי, אגבור ואוניטשה.[12] המערכת הפוליטית השתנתה באופן משמעותי במהלך הקולוניאליזם הבריטי. אזה (מלכים) הוכתרו על ידי הבריטים בהובלתו של פרדריק לוגרד כראשי שבטים.[13] תחת השלטון הבריטי מרבית בני האיגבו התנצרו. ספרו של צ'ינואה אצ'בה, מפולת באומואופיה הוא אחד מהיצירות הספרותיות הפופולריות ביותר המתארות את תרבות האיגבו.
לקראת מחצית המאה ה-20 התפתחה זהותם של בני האיגבו לידי זהות אתנית אחידה.[11] מספר קונפליקטים בין האיגבו למספר קבוצות אתניות אחרות הובילו לדומיננטיות של האיגבו במזרח ניגריה, להיפרדות מהמדינה ולהקמתה של ביאפרה. שלוש שנים לאחר הקמתה, לאחר מאבק בו נהרגו קרוב למיליון אזרחים, רובם ברעב,[14] נכנעה ביאפרה לניגריה וחזרה להיות חלק מהמדינה.[15]
קיימות מספר תאוריות לגבי מקור השם איגבו אך משמעות השם אינה ברורה לחלוטין עד היום.[16][17] מקור השם ככל הנראה סודני ונובע מהפועל "גבו".[17]
צ'ארלס קינגסלי מיק, מחבר חוק וסמכות בשבט ניגרי, מציע כי מקור הקבוצה בקבוצה האתנית השכנה איגלה וכי מקור שמה הוא מהמילה אוניגבו שמשמעותה בשפת האיגלה עבד.[18][19]
עד המאה ה-20 קראו המתיישבים הבריטים לאיגבו איבו. ניתן למצוא שם זה בשימוש, אך איגבו הוא השם המועדף על הקבוצה האתנית עצמה וניתן למצוא אותו במרבית הפרסומים עליה.[16][20] כיום יש למילה שלושה שימושים - שם השטח בו חייה מרבית אוכלוסיית האיגבו; את בני הקבוצה האתנית עצמם ואת שפת האם המדוברת על ידי הקבוצה האתנית.[21]
עד השליטה הבריטית במערב אפריקה, קשה היה להגדיר את בני האיגבו כקבוצה בעלת זהות אתנית אחת. גם כיום מורכבת הקבוצה ממספר רב של זהויות קהילתיות ושבטיות.[17] החוקר אלכסנדר קס. בירד, שחקר את כתביו של אולאודה אקווינו משנת 1789 טוען שמקור הזהות האתנית של האיגבו נובע מסחר העבדים האטלנטי.[22]
בדומה לקבוצות אתניות רבות מאפריקה שמדרום לסהרה, זוהו בני האיגבו כשבט.[23] צ'ינואה אצ'בה וחוקרים אחרים איתגרו גישה זו בגלל ההקשרים השליליים של השבטיות וערערו על ההגדרה של שבטיות עצמה.[23] הצעתם הייתה כי האיגבו צריכים להיקרא אומה בדומה לצ'רוקי וליפנים, אף על פי שאין להם מדינת לאום מוכרת משל עצמם.[23][24]
ממצאי חרס מ-4500 לפני הספירה לערך הם בעלי דמיון לכלי חרס מאוחרים יותר של בני האיגבו שנמצאו בנסוקה כמו גם כלי חרס וכלים שנמצאו באיבגאווה השכנה. לפי מסורת שבט האומרי, הגיעו האיגבו מעמק אנמברה.[26]
קיימות ראיות לפיהן האיגבו ושכניהם הם צאצאי קבוצת הפרוטו-קוואה, שהגיעו מאזור האגמים הגדולים ורכס הרי הירח שבמזרח ובמרכז אפריקה והתיישבו במישורי הסהרה הפוריים.[27] תהליך המידבור של הסהרה אילץ חלק מקבוצות הקוואה לנדוד דרומה לאזור הצפוני של הניז'ר והבנואה ולהקים את ממלכת נוק.[28]
חלק מבני הקוואה היגרו דרומית למפגש הנהרות והקימו בהמשך את תרבויות האגילה, אידומה, יארובה, איגבו וככל הנראה גם את תרבות התיב. אזורי ההתיישבות הראשונים של הקוואה באיגבולנד הם האזורים הצפוניים (נסוקה, אפיקפו, אווקה ואורלו). בשנת 5000 לפני הספירה לערך נדדו חלק מיושבי אזור האורלו דרומה, מזרחה, וצפונית מזרחית. באותה עת נדדו בני האווקה מערבה מעבר לנהר הניז'ר והתפתחו להיות קבוצת האיגבו המוכרת כיום כאניומה.[29] האיגבו חולקים קשרי שפה עם הביני, האיגלה, היארובה והאידומה.[30]
העיר נרי נחשבת כייסוד של תרבות האיגבו.[31] נרי ואגולרי נמצאות בשטח השבט האומארי ועל פי המיתולוגיה האיגבואית, באזור זה נוצרה התרבות. האומארי טוען כי הם השושלת הישירה של האב הפטריארכלי של האיגבו - ארי. מוצאו של ארי אינו ידוע, אך הוא מתואר כייצור שמיימי שנשלח על ידי צ'וקוו (האל).[32] הוא מתואר כראשון שארגן את שבט האנאמברה.[32][33]
עדויות ארכאולוגיות מעידות כי ההגמוניה הנרית באיבגולנד החלה במאה התשיעית.[34] טקסי קבורה רשמיים נעשו במאה העשירית. ארי, המייסד של האיגבו, הגיע לאזור ב־948.[35] האזה (מלך) הראשון של נרי, איפיקואנים, מלך ישירות אחרי ארי. לפי המסורת שבעל פה, שלטונו החל בשנת 1043.[36] על פי מקור אחר קיימת סברה שאיפיקואנים שלט מאוחר יותר בסביבות שנת 1225.[37]
לפי אמונתם השבטית והרוחנית של בני האיגבו נקרא האל הראשי צ'וקוו. הוא ברא את העולם וכל הטוב שבו ומשמש כאל השמש. צ'וקוו מזוהה גם עם הגשם, אילנות וצמחים אחרים.
האלה אַלָה (אנ'), הנחשבת לפעמים לאשתו ולפעמים לבתו של צ'וקוו, היא אחת מהאלים האהודים. היא אלת הפוריות וגם אלת המוות, ובכך שולטת על ראשית החיים ועל סופם.
אלים אחרים כוללים את אהה נג'וקו, אלת היאם של הנשים החקלאיות המגדלות אותה.
איגבו (עם אפריקני), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
