אח חילוני

אח חילוני^[1] או אח הדיוט, הידוע גם ב"קונברסי" (בלטינית: sœurs laies, בגרמנית: Laienbrüder, בצרפתית: Frère lai) הוא אדם חילוני החבר במסדרים דתיים של הכנסייה הקתולית, בעיקר מסדרי נזורה, שלא עבר טקסי הצטרפות למנזר ולא רוצה לקבל על עצמו את נדרי הנזיר, אך רוצה לשנות את אורח חייו במידה מסוימת ולחיות במנזר לתקופה קצובה או לכל ימיו.

אחים חילוניים במנזר עוסקים לרוב בתפקידים לא-דתיים כמו שוער, שרת, גנן, טבח או טיפול בבעלי חיים.

בימי הביניים ואף אחריהם, הייתה שכבה של אנאלפביתים שרצו להקדיש את חייהם לדת ולהצטרף למנזר. אי ידיעת קרוא וכתוב לא איפשרה להם למלא שניים מתפקידיהם החשובים של הנזירים, תפילה והעתקת כתבי יד בסקריפטוריום. לכן לא איפשרו להם להצטרף פורמלית למנזר כנזירים. במקום זאת הם הצטרפו כאחים חילונים ונשבעו לצייתנות. בניגוד לנזירים, הם לא היו מחויבים בשבועת הנזירים (סטאביליס) להישאר במנזר לשארית חייהם או בהסתגרות ופרישות גמורה מן העולם. למרות זאת, חלק ניכר מהם בילו את שארית חייהם במנזר ועשו בו את עבודות הכפיים.

המושג הופיע בכתובים לראשונה כנראה ב-1038 בתיאור חיי נזירים במנזר ולומברוזה (Vallombrosa) ויש עדויות שאנשים בעלי תפקיד זהה שימשו במנזרים קודם לכן.

בנוסף, היו בימי הביניים מנזרים שהעסיקו משרתים בעבודות שונות. למשרתים אלו לא הייתה כל מחויבות מוסרית או דתית למנזר.

הערות שוליים

1. ראו צורה זו בעברית ב"שלושת המוסקטרים", כרך ג', הוצאת זמורה ביתן 1980, עמ' 263: "באזן התקבל כאח-חלוני".

ערך זה הוא קצרמר בנושא נצרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.