אותיפרון

אֶוּתִיפְרוֹן (ביוונית: Εὐθύφρων) הוא דיאלוג שנכתב על ידי אפלטון. הדיאלוג מתאר שיחה בין סוקרטס לחברו אותיפרון, שנפגשים לפני תחילת משפטו של סוקרטס. במהלך הדיאלוג מנסה סוקרטס לחקור את אותיפרון בנוגע לטיבה של החסידות בעולם.

אותיפרון
Εὐθύφρων

מידע כללי
מאת	אפלטון
שפת המקור	יוונית עתיקה
סוגה	דיאלוג אפלטוני
הוצאה
תאריך הוצאה	המאה ה־4 לפנה״ס
סדרה
הספר הבא	אפולוגיה

הרקע לדיאלוג

אותיפרון מגיע לאתונה על מנת לתבוע את אביו על כך שרצח את אחד מעבדיו. העבד הנרצח רצח את אחד מעבדי אביו, האב זרק את העבד לבור עד שיגיעו אנשים שיאסרו אותו ויביאו אותו לדין. כל אותה העת שוכח האב את העבד הרוצח, והעבד מת ממחסור במזון ומים. אותיפרון רואה את מעשה אביו כלא מוסרי, ולכן הולך לתבוע את אביו על מעשיו. סוקרטס הועמד למשפט בעקבות תביעת שלושה קטגורים, ובראשם מילטוס, על כך שסוקרטס מקלקל את הצעירים בדבריו, דן על הדברים שהם בשמים ומתחת לארץ, מקלל את האלים כדימוניים ומנסה לחנך את האנשים בצורה בה הוא קורא לרע טוב ואת הטוב הוא הופך בדבריו לרע.

הדיאלוג עם אותיפרון הוא צעד נוסף במסכת של סוקרטס לגלות אחר החכמה, התבונה והאדם החכם ממנו, לכן סוקרטס מבקש מאותיפרון שילמד אותו "מהי החסידות" ובכך יוכל להראות למילטוס כי האדם שלימד אותו חכם ממנו, וכי סוקרטס לא מתיימר כלל להציג את עצמו כחכם באדם - דברים שהיוו את הבסיס להעמדתו של סוקרטס במשפט.

הדיאלוג

סוקרטס מבקש מאותיפרון להציג לו את מושג "החסידות" כדי שיוכל לקחת אותו לידיו ולהשוות אותו עם מעשים אחרים עמם הוא נתקל, ובכך לשפוט אותם בין אם הם חסודים, ובין אם לאו - "הגד נא לי את הדבר שהבטחתני שאתה יודעו בבירור". סוקרטס רוצה תשובה שיוכל לעבוד עימה, כלומר: הוא רוצה תבנית אליה יוכל להכניס את האובייקטים שינסה לבדוק את התאמתם למושג. נראה כי סוקרטס לא באמת רוצה לראות 'תבנית' של חסידות משום שחסידות היא רעיון\אידאה (תורת האידאות מוצגת בדיאלוג "פיידון") שלא ניתן לקבלו כתבנית שאפשר לקחת כאבן בוחן למעשים אחרים - אידאה לא יכולה להיות תבנית משום שהיא פרי מחשבתי, ולכן זהו דבר שיהיה קשה לקבלו כמשהו אמפירי וקיים. נראה כי סוקרטס לא רק מסתפק במתן הדוגמה לחסידות, אלא הוא גם רוצה שדוגמה זו תענה על ההגדרה של המעשה הלא-חסוד. הוא רוצה שהתשובה הן תספק את האידאה של החסידות והן את האידאה המנוגדת לה.

• תשובתו הראשונה של אותיפרון:

המעשה החסוד הוא המעשה שהוא עושה - תביעת אביו למרות הקרבה המשפחתית ביניהם. המניע לתביעה המשפטית הוא האמונה שמה שעושה אותיפרון הוא צעד נכון ונגזר מחסידות. לפי אותיפרון ההריגה ברשלנות הוא מעשה לא חסוד שיש להילחם בו. --- סוקרטס בתגובה אומר כי הדוגמה למעשה החסוד אינה מספיקה לו, אלא הוא רוצה תבנית יותר כללית להבנת טיבה של החסידות.

• תשובתו השנייה של אותיפרון:

המעשה החסוד הוא מה שאהוב על האלים. --- תגובת סוקרטס: טוען כי הריגה ברשלנות כדוגמה היא דבר שזאוס אוהב אותו, ואילו הפטסיאוס לא אוהבת. - נראה שהמעשה נכנס תחת קטגוריה של מעשה חסוד ולא חסוד, ובכך הוא גורם לסתירה.

• המשך תשובתו השנייה של אותיפרון:

החסידות היא מה שכל האלים אוהבים אותו. --- סוקרטס מנסה לעלות על הבעיה שבתשובה השלישית, ומחלק אותה לשני חלקים: סוקרטס שואל מדוע האלים אוהבים את החסידות - מהו היחס בין החסידות לאהבת האלים? (1) האם אישור האל הוא זה שמכונן את החסידות. המעשה חסוד כי האלים אוהבים אותו? (2)החסידות היא זו שמכוננת את אישור האל. האלים אוהבים אותו כי המעשה חסוד - המעשה חסוד בגלל החסידות שבו. ההגדרה שהמעשה חסוד בגלל שהוא אהוב על ידי האלים זוהי הצגה מאוד מוזרה של האלים, משום שהאלים אמורים להיות תבוניים, יציביים ועקביים - ואילו פה מדובר על זה שהאלים פועלים על עצמם... כאילו הם הופכים את המעשה לחסוד על-מנת שהם יאהבו אותו... גם הרעיון שהאלים אוהבים אותו כי המעשה חסוד נראה בעייתי, מפני שהאלים אוהבים את המעשה שקיבל את חסידותו ממקור חיצוני אחר... - רמיזה אולי על משהו שהוא הרבה יותר גבוה מהאלים.

• תשובתו השלישית של אותיפרון:

חסידות היא חלק הצדק המטפל באלים, והטיפול באנשים הוא חלקו הנותר של הצדק. --- תגובת סוקרטס: מנסה לבדוק את מהות המושג "טיפול". סוקרטס מנסה לבדוק את דברי אנשים ובודק אם אותיפרון התכוון כי מעשי חסידות של האנשים הם הדברים שמטפלים ומטיבים עם האלים. אותיפרון אומר שלא התכוון לכך כלל וכלל. "ניחא; אולם איזה טיפול באלים תהיה החסידות?", שואל סוקרטס, ואותיפרון עונה לו כי יהיה זה מעין שירות לאלים. סוקרטס ממשיך ומבקש מאותיפרון להסביר לו מה יוצא לאדם מעצם העובדה שהוא מספק לאלים שירות מעין זה. אותיפרון עונה: "כשידע האדם לומר ולעשות, בתפילותיו וקורבנותיו, דברים הרצויים לאלים - אלה הם דברי החסידות, והיפוכם הוא החטאים". סוקרטס לא מקבל את ההסבר הדתי הזה ואומר שבעצם אותיפרון החזיר אותו לנקודת ההתחלה בכך שלא סיפק לו את התשובה הרצויה. סוקרטס אומר (נראה אם כי באמירה צינית): "אם כן, תהיה החסידות, מתוך הגיון הדברים, הידיעה כיצד לבקש מהאלים בקשות ולתת להם מתנות [...] החסידות תהיה מעין סחר גומלין בין האלים והאנשים". סוקרטס מוכיח את טעותו של אותיפרון כך: (1) מזכיר לו כי מקודם הסכימו השניים כי החסידות והדבר האהוב על האלים איננו עומד בקנה אחד. מתשובתו השנייה של אותיפרון. (2) לדבריו של אותיפרון בתשובתו השלישית, אומר סוקרטס, כי אותיפרון שוב טוען כי החסידות היא מה שאהוב על ידי האלים - ובכך אנו מגיעים לסתירה מתשובתו השנייה של אותיפרון.

בסיום הדיאלוג השניים נפרדים לשלום, וסוקרטס יוצא בלא שכר מהדיון - הוא לא מגלה "מהי החסידות?", ופונה לעבר היכל המשפט בו ייחרץ דינו למוות על ידי כ-501 משופטיה של אתונה.

ראו גם

• דילמת אותיפרון
• אפלטון
• סוקרטס
• אפולוגיה
• משפט סוקרטס

לקריאה נוספת

• "חייו ומותו של סוקרטס", תרגם שמעון בוזגלו, תרגום הדיאלוגים אותיפרון, אפולוגיה, קריטון (ספרי עליית הגג/ידיעות אחרונות, 2001, מהדורה שנייה 2005).
• כתבי אפלטון, תרגם י"ג ליבס, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, תשט"ו, כרך א, עמודים 277-255.

• R.E. Allen, Plato's Euthyphro and the Earlier Theory of Forms (New York, 1970), with translation.
• J. Beckman, The Religious Dimension of Socrates' Thought (Waterloo, Ontario, 1979), esp. ch. 2.I.
• S.M. Cohen, Socrates on the Definition of Piety: Euthyphro 10A-11B, Journal of the History of Philosophy, 9 (1971), and repr. in: G. Vlastos, The Philosophy of Socrates: A collection of Criticsl Essays (New York, 1971), 158-76.
• P.T. Geach, Plato's Euthyphro: An Analysis and Commentary, The Monist, 50 (1966), 369-82.
• C.C.W. Taylor, The End of Euthyphro, Phronesis, 27 (1982), 109-18.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אותיפרון בוויקישיתוף

• הפתיחה לאותיפרון, באתר של שמעון בוזגלו
• נחום שטיינברג, על הדיאלוג אותיפרון באתר אימגו
• הטקסט המלא של אותיפרון (באנגלית וביוונית עתיקה)
• ספר אודיו חינמי של אותיפרון (אנגלית) ב-LibriVox