Loading AI tools
סופר טורקי, זוכה פרס נובל לספרות ב-2006 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורהאן פאמוק (בטורקית: Orhan Pamuk, בעברית נקרא גם: אורחן פאמוק; נולד ב-7 ביוני 1952) הוא סופר טורקי, חתן פרס נובל לספרות 2006.
לידה |
7 ביוני 1952 (בן 72) איסטנבול, טורקיה |
---|---|
מדינה | טורקיה |
מקום לימודים | Istanbul University Faculty of Communications, מכללת רוברט, האוניברסיטה הטכנית באיסטנבול, אוניברסיטת איסטנבול |
שפות היצירה | טורקית |
סוגה | רומן, אוטוביוגרפיה, מסה |
זרם ספרותי | ספרות פוסט-מודרנית, נטורליזם |
יצירות בולטות | המבצר הלבן, איסטנבול, זיכרונות והעיר, מוזיאון התמימות, Cevdet Bey and His Sons, שלג, The New Life, שמי הוא אדום, הספר השחור, Nights of Plague |
תקופת הפעילות | מ-1974 |
הושפע מ | ולדימיר נבוקוב |
פרסים והוקרה |
|
orhanpamuk | |
חתימה | |
פאמוק נולד באיסטנבול בשנת 1952, למד אדריכלות ועיתונאות ובילה תקופות ארוכות באוניברסיטת איווה ובאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית. ספרי פאמוק זכו להצלחה אדירה, תורגמו לשפות רבות וקנו ליוצרם כבוד ומוניטין גם יחד. כיום הוא נחשב לבכיר הסופרים הטורקים, לצד ישר כמאל. העיתון הבריטי "הגארדיאן" כלל אותו ברשימת עשרים ואחד הסופרים החשובים ביותר במאה ה-21, והמגזין האמריקני "טיים" בחר בו כאחד ממאה אנשים בעלי השפעה על העולם ב-2006.
שמו הוזכר משך תקופה כמועמד לפרס נובל לספרות, ובאוקטובר 2005 נפוצו שמועות שהוועדה עמדה להעניק לו את הפרס באותה שנה, אך בגלל רגישות פוליטית הנוגעת לממשלת טורקיה עקב משפטו בטורקיה שהתנהל בעוון "השמצת הזהות הטורקית" (ראו להלן) הוחלט לפסוח עליו.[1] לאחר שההודעה על זוכה הפרס נדחתה בשבוע, הוכרז לבסוף המחזאי הבריטי הרולד פינטר כחתן הפרס לאותה שנה. לבסוף הוענק פרס נובל בספרות לפאמוק שנה אחר כך, בשנת 2006. בשנת 2008 נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
מספריו: "הבית הדומם" (1983), "המבצר הלבן" (1985), "הספר השחור" (1990) "חיים חדשים" (1995) "שמי הוא אדום" (1998) "שלג" (2002) "איסטנבול- זכרונות והעיר" (2005), ו"מוזיאון התמימות" (2008).
ד"ר רמי סערי תיאר את יצירתו של פאמוק:
בפברואר 2005 פורסם ריאיון עם פאמוק במוסף השווייצרי "דאס מגאצין" ובו העיר ש"מיליון ארמנים ו-30,000 כורדים נרצחו על אדמותינו ואף אחד חוץ ממני אינו מעז לדבר על כך". כעבור מספר חודשים, ביוני 2005, חוקקה טורקיה את סעיף 301 בחוק הטורקי שהטיל עונש של שישה חודשים עד שלוש שנים מאסר על "השמצת הזהות הטורקית". לחוק ניתן תוקף רטרואקטיבי, ומשפטו של פאמוק אמור היה להתחיל ב-16 בדצמבר 2005. הפרשה עוררה גלים באירופה, והיו שניצלו את הפרשה לצאת נגד קבלת טורקיה כחברה לאיחוד האירופי היות שאינה מכבדת דיה את זכויות האדם. בעקבות הלחץ הבינלאומי בוטלו ההאשמות נגד פאמוק בינואר 2006.
למרות עמדתו זו, כאשר הועלתה הצעת חוק בצרפת באוקטובר 2006 להפוך את הכחשת רצח העם הארמני לעבירה פלילית בצרפת, יצא פאמוק נגד ההצעה. בריאיון לרשת הטלוויזיה הטורקית NTV, גינה פאמוק את ההצעה על שהיא מגבילה את חופש הביטוי וטען שהיא סותרת את הרוח הליברטנית (החירות) הצרפתית.
באפריל 2012 פתח פאמוק את "מוזיאון התמימות" באיסטנבול, מוזיאון המבוסס על ספרו בשם זה. הספר מוזיאון התמימות מגולל את סיפור אהבתו האובססיבית של כמאל, צעיר בורגני מאחת המשפחות האמידות של איסטנבול, לפוסון, קרובת משפחה ענייה. גיבור הספר כמאל אוסף פריטים מחיי היומיום של תושבי איסטנבול בשנות השבעים שמזכירים לו את הרומן עם פוסון. המוזיאון מציג את הפריטים המוזכרים בספר על פי סדר הפרקים. זהו ככל הנראה המוזיאון היחידי בעולם שמוקדש לספר אחד. על פי פאמוק, כתיבת הספר וההכנות לפתיחת המוזיאון בוצעו במקביל.[2]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.