Loading AI tools
ממציא ואיש עסקים אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תומאס אלווה אדיסון (באנגלית: Thomas Alva Edison; 11 בפברואר 1847 – 18 באוקטובר 1931) היה ממציא ואיש עסקים אמריקאי אשר המציא ופיתח מוצרים רבים שנועדו לצריכה המונית, בהם פונוגרף, הטלגרף הדו כיווני ועוד.
 | |
| תומאס אלווה אדיסון, 1922 | |
| לידה |
11 בפברואר 1847 מיילן (אנ'), אוהיו |
|---|---|
| פטירה |
18 באוקטובר 1931 (בגיל 84) ווסט אורנג' (אנ'), ניו ג'רזי |
| שם לידה |
Thomas Alva Edison  |
| ענף מדעי |
המצאה, תסריטאות, ממציא, הנדסה, יזמות עסקית, הנדסת חשמל, יזם |
| מקום מגורים |
 ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Thomas Edison National Historical Park |
| עיסוק | תעשיין, ממציא |
| מקום לימודים |
קופר יוניון (1879) |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
צ'ארלס אדיסון, מאריון אסטל אדיסון אוזר, מדליין אדיסון סלואן, תומאס אלווה אדיסון ג'וניור, תאודור מילר אדיסון, ויליאם לזלי אדיסון |
| תרומות עיקריות | |
| פונוגרף, הטלגרף הדו כיווני והמרובע ועוד. בעל 1,093 פטנטים | |
| חתימה |
 |
  | |
בזמנו נחשב אדיסון לממציא הגדול והמפורסם בעולם ("הקוסם ממנלו פארק"), הוא רשם מספר שיא של 1,093 פטנטים ברחבי העולם, אולם רבים מהפטנטים שלו היו שכלול של המצאות קודמות (למשל הטלפון) עליהם עבדו בין היתר רבים מעובדיו. ביקורת שהושמעה כלפי אדיסון הייתה כי אינו משתף אחרים בקרדיט על ההמצאות.
אדיסון היה ממייסדיה הבולטים של תעשיית הקולנוע בתחילת המאה ה-20 ויזם את הקמת "חברת הפטנטים של סרטי הקולנוע" (Motion Picture Patents Company), שהייתה ידועה גם בשם "המונופול של אדיסון" (Edison Trust). חברה זו הייתה תאגיד של תשעת אולפני הקולנוע המרכזיים באותה תקופה.
אדיסון נולד במיילן (אנ') שבאוהיו וגדל במישיגן. הוא היה חירש באופן חלקי מנערותו. אדיסון כמעט שלא למד בבית ספר, אלא אמו לימדה אותו בחינוך ביתי.
בנעוריו עבד אדיסון כמוכר חטיפים וממתקים ברכבות, ואף עבד כמוכר ירקות. ב-1860 עבד כמפעיל טלגרף שהיה מוכר במהירות עבודתו. אחדות מהמצאותיו הראשונות היו קשורות לטלגרף האלקטרוני. בסביבות 1862 הדפיס אדיסון והוציא לאור את העיתון "The Weekly Herald". היה זה העיתון הראשון שהודפס על גבי סרט נע. את הפטנט הראשון שלו רשם אדיסון ב-1 ביוני 1869 על מכונת הצבעה חשמלית[1], אלא שזו לא זכתה להצלחה.
אדיסון החל את הקריירה שלו כממציא בניוארק, ניו ג'רזי, תוך שכלול המצאות שונות, ביניהן מתקנים טלגרפים שונים. ההמצאה הראשונה שהביאה לאדיסון פרסום עולמי הייתה ה"פונוגרף" ב-1877, אף שגם אותו אדיסון לא המציא אלא פיתח גרסה משלו. מספר שנים לפני הפיתוח של אדיסון, הממציא הצרפתי אדואר-לאון סקוט דה מרטנוויל (אנ') רשם כפטנט את ה"פונאוטוגראף", וכך למעשה המציא את המכשיר המעשי הראשון להקלטה ולהשמעה של קול.
פיתוח הפונוגרף היה בעל חשיבות רבה כיוון שהציג דרך לשמר קול ולשחזר אותו. הפונוגרף הוא מעין אבטיפוס לגרמופון (פטיפון) שהומצא ב-1877. כשאדיסון מצא דרך לשימור הקול הוא בא לטכנאי לנסות את ההמצאה. לצורך הקלטה הוא שר לתוך שפופרת המחוברת לממברנה דקה שבקצה שלה מחט חדה. גלי הקול הרעידו את המחט שחרטה שקעים על גבי גליל מסתובב מצופה ברדיד בדיל. סיבוב הגליל מחדש כנגד המחט הרעיד את הממברנה שהשמיעה גלי קול, וכך הנציחה את שיר הילדים "למרי היה טלה קטן" (Mary had a little lamb). ואכן השיר השתמר בהקלטה ו"עשה היסטוריה". המנגנון לסיבוב הגליל במכשיר זה היה בורג שסובב בעזרת ידית.
לפונוגרף המסחרי של אדיסון הייתה מין "אוזן" גדולה בצורת חרוט עשויה פליז שבלטה מהמכשיר. חברת תקליטים ידועה His Master's Voice אימצה אוזן זו ללוגו שלה, בצורת כלב שאזנו כרוייה לאוזן המכשיר (פטיפון); בבחינת "שומע קול אדוניו". הסיפור שמאחורי הלוגו הזה הוא שהצייר שצייר את הלוגו צייר בתחילה פונוגרף עם כלב והציע אותו לאדיסון שדחה את ההצעה. חברת גרמופון הבריטית קיבלה את ההצעה והצייר נאלץ למחוק בציור את הפונוגרף ולהחליפו בפטיפון מאז הייתה החברה מזוהה בכל העולם עם הלוגו הזה ונקראה אחר כך His Master's Voice ובקיצור HMV.
המצאותיו הרבות של אדיסון נחקרו ושוכללו במוסד אותו הוא הקים – מעבדת המחקר מנלו פארק, אשר מוקמה בניו ג'רזי בעיר שנקראת היום על שמו - אדיסון. זו הייתה הפעם הראשונה שהוקם מוסד אשר מטרתו המוצהרת היא ייצור חידושים טכנולוגיים ושיפורם באופן קבוע.
אף על פי שהחידושים עליהם זכה אדיסון בפטנט לא היו ייחודיים, אדיסון הראה יכולות מיוחדות ברישום פטנטים והבסה של המתחרים על ידי שיווק טוב יותר. דוגמה בולטת לכך היא הנורה החשמלית הנחשבת למרכזית מבין המצאותיו.
כאשר אדיסון המציא אב טיפוס לנורה, המונים הגיעו לצפות בה, והתפעלו מאור הנורה הצח לעומת העששיות שקדמו לה והיוו אמצעי ההארה המקובל ביותר באותה תקופה. הנורה עבדה על שפופרת ריקה מאוויר שבתוכה חוט פחם לוהט. סוד הצלחתה של ההמצאה היה שבנורה לא נמצא חמצן שביכולתו לשרוף את חוט הפחם עם הדלקת הנורה.
למרות זאת, אדיסון לא היה הראשון שפיתח את נורת הלהט החשמלית. מספר מעצבים כבר החלו לפתח אותה, ביניהם הממציאים ג'וזף סוון, הנרי וודוורד, מת'יו אוונס ואחרים. אדיסון לקח את העיצובים הקיימים ודחק בעובדיו לייצר נורה חשמלית הנדלקת לזמן ממושך יותר. ואכן, הם הצליחו לעשות זאת ב-1879, לאחר ארבע שנים של ניסיונות, ויותר מ-2,000 ניסיונות בחומרים שונים וכך אדיסון הפך את הנורות למוצר צריכה המוני (שתי נורות שיוצרו בשנה זאת עדיין נמצאות במצב תקין, ומוצגות במנלו פארק שם הן מודלקות ליום אחד בכל שנה, יום הולדתו של אדיסון).
לשם שיווק הנורות ניסה אדיסון לפתח רשת להפצת חשמל שעובדת עם גנרטורים לזרם ישר. ניסיון זה נכשל, לטובת זרם החילופין שהיה מתאים יותר, וקודם על ידי הממציא ניקולה טסלה ואיש העסקים ג'ורג' וסטינגהאוז. מאבק קשה זה כונה מלחמת הזרמים. בין השאר, כלל המאבק ניסיון מצידו של אדיסון להשחיר את שמו של זרם החילופין על ידי הפצרה בשלטונות ניו יורק להשתמש בזרם החילופין למטרות הוצאה להורג בכיסא חשמלי, בטענה שהוא מתאים יותר לביצוע פעולה זו, ואף לקרוא לה "תהליך וסטינגהאוז". אף ששיטה זו להוצאה להורג הפכה למקובלת בארצות הברית, בסופו של דבר הפסיד אדיסון במלחמה הכוללת מול וסטינגהאוז וזרם החילופין. שמו התפרסם בעקבות פרסומים שעשה לו התעמולן אדוארד ברנייס. כן כחלק ממלחמת הזרמים, הואשם אדיסון בהמתת הפילה טופסי, אך לימים היסטוריונים קבעו כי אין לו קשר לכך.
אדיסון רשם על שמו כ-1,093 המצאות[2]. להלן כמה מן המצאותיו העיקריות:
אדיסון קיבל פרסים רבים במהלך חייו ואחריהם ובמדינות רבות הוא הונצח בדרכים רבות. אחד הפרסים הבולטים שקיבל הוא מדליית הזהב של הקונגרס. יתרה מזאת, פרסים הנושאים את שמו של אדיסון מחולקים לממציאים ואנשי טכנולוגיה מצטיינים על ידי גופים ממוסדים מגוונים.
מפעל הנצחתו של אדיסון הוא כה ענף, עד שקשה לסכמו. ברחבי העולם קרויים על שם אדיסון בתי ספר, מכללות, מוזיאונים, בתי קולנוע, רחובות, כיכרות וכיוצא בזה. פסלים בדמותו מצויים במקומות שונים ובולי דואר נושאי דיוקנו יצאו במדינות שונות. חברות כלכליות שונות נושאות את שמו של אדיסון בשמן שלהן. כהנצחת תרומתו לקולנוע, טביעות ידיו של אדיסון מונצחות בשדרת הכוכבים של הוליווד. במדינת ניו ג'רזי קרויה, כאמור, עיירה שלמה על שם אדיסון. בשנת 2016 הוכנס פסלו לאוסף היכל הפסלים הלאומי המוצג בבניין הקפיטול בוושינגטון די. סי.
מדינת ישראל הוציאה בול דואר, הנושא את דיוקנו של אדיסון ובירושלים פעל במשך שנים קולנוע אדיסון. בחיפה, אשדוד, נתניה ובלוד מצויים רחובות, הקרויים על שם אדיסון.
.png)
אדיסון היה תומך של זכות הבחירה לנשים. הוא אמר ב-1915, "לכל אישה במדינה הזו תהיה ההצבעה." אדיסון חתם במיוחד על הצהרה התומכת בזכות בחירה לנשים.[3][4]
דומה כי יחסו של אדיסון ליהודים היה מורכב. מצד אחד היו לו דעות קדומות כלפי היהודים, אך מצד שני הוא הביע תמיכה ברצון שלהם לחופש ושוויון והעסיק אותם במעבדה שלו[5].
בספרו "המצאת הבדידות" טוען פול אוסטר כי אבא שלו התקבל לעבודה כעוזר מחקר במעבדתו של תומאס אדיסון, אך פוטר ביום שאחרי כאשר אדיסון גילה כי הוא יהודי[6].
ניר אריה, תומאס אלווה אדיסון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח אורי נסים, תומאס אלווה אדיסון, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
BioCast - אלף אישים באלף שניות: תומאס אלווה אדיסון, באתר iCast, 28 באפריל 2011(הקישור אינו פעיל, 2 בדצמבר 2019)
אדיסון בארץ ישראל, 1903, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
תומס אלוה אדיסון (1847-1931), דף שער בספרייה הלאומית
תומאס אלווה אדיסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית).svg){kind=logo}
תומאס אלווה אדיסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
תומאס אלווה אדיסון, באתר Discogs (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
